ודע שבציצית רמוז נם כן היחוד הזה שחוטי הציצית הם ארבעה וכופלים אותה ונעשים שמונה שהם ארבע אותיות הוי"ה וארבע של אדנות שהם שמונה וכולם מתחברים ומתקצרים ונעשים יחוד אחד כנגד אלף של א' כו' וזה היה הויכוח שהיה לאברהם עם הגימל שבאה להעיד שקבלו ערב רב אמר לה בתי בני מקיימים מצות ציצית ושם מורים תמיד שמיחדים תמיד שמו של הקב"ה וא"כ אע"פ שקבלו ערב רב ונתעסקו לעוקרם מליחד שמו יתברך עכ"ז לא יכלו להם שהרי אתה בעצמך מעיד עליהם על היחוד וא"כ אין להענישם אע"פ שקבלו ערב רב מאחר דלא נפיק חורבא מינייהו לישראל וא"כ אם את מעיד עליה את מוכחשת מינך ובך שבהיותך בישראל שמקיימים מצות ציצית מורים יחודו יתברך ואיך אתה מעיד בהם על ערב רב שגרם ע"ז כששמעה כן וראתה כי הוכחשה בעדותה עמדה לצד אחד וכל האותיות שאחר זה לא היה מענה בפיהם ולא העידו כלום:
מדרש האתמרי · פרק ל״א, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.