מדרש האתמרי · פרק ל״א, כ׳

ולענ"ד יובן בחז"ל שלשה עזין הם ישראל באומות כו' וזהו הטעם שהורידם הקדוש ברוך הוא למצרים כדי שישתעבדושם ובזה יקבלו התורה שנקראת תושיה על שמתשת כחו של אדם ולכן כדי להרגילם כדי שיקבלו עול תורה הביאם למצרים וידוע עוד שבעבור השבטים ירד יוסף למצרים וגרמו לירידתם שם שהיא סיבה לקבלת התור' ויוסף ירד מצרים ויקנהו פוטיפר ותבעו אשתו ולא שמע אליה להיות עמה וינס החוצה ובזכותו הים ראה וינס ונקרע הים ועברו וקבלו התורה ברצון ובראותם נס הים נשקע בלבם יראת ה' כדכתיב בצאתם מן הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו הרי ששנאת השבטים ביוסף גרם שנקרב זמן קבלת התורה על שהורידוהו למצרים וגם גרמו בענין שאירע לו פוטיפר שבזכותו נקרע הים כדחז"ל ובראות הנס הגדול קבלוהו ברצון טוב יותר ויותר ונמצאת ענין שנאת השבטים עם יוסף היא פעולה שתחילתה רעה וסופה טובה שהכל טוב דבתר סופא אזלינן: