מדרש האתמרי · פרק ל׳, כ״ט

עי"ל בדחז"ל פ"ג סוטה (דכ"א ע"ב) איזהו חסיד שוטה שרואה אשה טובעת בנהר ואינו מציל אותה כדי שלא ליגע בה לז"א הוי רץ למצוה קלה שהיא מצוה שאין בה חסרון כיס כיצד שראית אשה שטובעת בנהר רץ להציל אותה ואל תהיה חסיד שוטה לומר איני רוצה כדי שלא יגע בה משום שבידך הבחירה שלא תהיה נגיעתך בה דרך זנות או מחשבה רעה וז"א ובורח מן העבירה שיש בתוך המצוה הזאת ואם אמר יאמר האדם לא יחשב לי עון אשר חטא אע"פ שיהיה כונתי לרעה בנגיעת האשה הזאת משום שיעביר הקב"ה שכר המצוה בעבור הרע שעשיתי ונמצא שלא יהיה בו לא שכר ולא עונש לז"א שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כלומר דע שאינו כן אלא הקב"ה אינו לוקח שוחד להעביר זה בזה אלא המצוה שעשית להצילה מן הנהר יגרום לך מצוה אחרת והעבירה שעשית בנגיעתך בה בכונה רעה גוררת לך עבירה אחרת משום ששכר מצוה מצוה הקב"ה משלם שכר המצוה בפ"ע ושכר העבירה בעבור העבירה ואינו מעביר זה בזה: