מדרש האתמרי · פרק ג׳, ה׳

אמנם הוא אשר דברנו שבהיות שביהושע ניתוסף היו"ד משדי אשר עם היו"ד נשלם שם שדי בגופו של אדם לזה תולה המהולים בו שהמהולים נשלמים בשם שדי עם המילה שהיא היו"ד עי"ל בעבור היותו מזרעו של יוסף שלא פגם במילה לכן תולה המהולים ביהושע שאחר שאדם מל מתיש כח הקליפה כמ"ש החסיד בעל מנורת המאור בדל"ב משם הרב מורה צדק שכתב בסוף ספרו בטעמי המצות פמ"ט וכן המילה אצלי אחד מטעמיה למעט תאות המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת עד שיתמעט במעשה זה עכ"ל ולכן היות המילה סיבה להתיש כח הקליפה כדי שלא יבא האדם לפגמה תולה הענין ביהושע הבא מיוסף שלא פגם במילה. אבל בענין המאמר שהזכרתי ראוי לשים לב בספקות הנופלות בו. ראשונה י"ל דלמה מיד בתחילת הדבור לא אמר משה כל ערל לא יאכל בו אלא אמר להם בתחילה ומלתה אותו אז יאכל בו עד שסברו שהעבדים דוקא היו צריכים למול ולא הם ומלו את עבדיהם והוצרך אח"כ לפרש כל ערל לא יאכל בו שיבינו שגם כנגדם היה מדבר. ספק ב' שמאחר שראו שהעבדים הוצרכו למול כדי שיוכלו לאכול איך לא הבינו שגם הם היו צריכים למול כדי שיוכלו לאכול מאחר שהערלה היה מעכב האכילה. ספק ג' איך מלו בלילה שהרי דרשו ז"ל ביום השמיני ביום ולא בלילה. ספק ד' להבין על מה בא הי"א דיהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה משקה. ספק ה' מאחר שהיו ערלים איך מלו עבדיהם ובניהם שהרי דרשו ז"ל המל ימול המל ימול. ספק ה' מה שמקשים העולם דמאחר שאמר שנתן כל אחד איש חרבו על ירכו ומל עצמו מה שואל מי מלן שהרי הם עצמן מלו: