מדרש האתמרי · פרק ג׳, כ״ה

השמטה לדרוש המילה (דרוש ג') לענ"ד יש לפרש מאמר זה ע"פ מאמר חז"ל אמר הקדוש ברוך הוא אם ישראל מקבלים בריתי כאלו מקבלים אלהותי ואם אין מקבלים בריתי אין מקבלים אלהותי ע"כ וצריך להבין איך תלוי זה בזה. ולכאורה יש לומר כיון שע"י התורה ישראל משיגים אלהותו יתברך כדאיתא ברעיא מהימנא פרשת פנחס (דף ר"ל) וז"ל קב"ה איהו סתים בסתרי התורה במה אשתמודע במצות כו' וידוע שכל איש ישראל שאינו מהול אינו יכול ללמוד תורה כמו שהוכיחו ז"ל מפסוק מגיד דבריו ליעקב וגו' וכיון שאינו יכול ללמוד תורה ע"כ לא יכול להכיר אלהותו יתברך כיון שהוא מצווה על המילה ואינו מקיימה ולזה תלה קבלת אלהותו ית' אצל ישראל על ענין המילה. וכמו שהפריד הקדוש ברוך הוא בין ישראל לעמים בכל התורה. כן הפריד אותם גם במצות מילה. ובעל ספר הפליאה הקשה למה לא הפריד הקב"ה את ישראל מן האומות בשארי סימני הגוף או בצורת הפנים. ואנחנו רואים כי כל בני אדם תואר אחד ופרצוף אחד להם. ושני תירוצים לזה. א) אולי ירצה איזה מהאומות להתגייר. לא יכול מחמת כי יהי' משונה מכל ישראל. ע"כ עשה הקב"ה תבנית אחד לכל בני אדם. ב) אם היו ישראל נפרדים מהאומות בפרצופיהם היו אומרים שיש שתי רשויות. לכן ברא לכולם פרצוף א' ותבנית אחד. והבדילם רק במצות התורה ובתוכם גם במצות מילה. וע"י המילה נטהרו ישראל מטומאות מצרים כמו שנאמר מי יתן טהור מטמא. וכיון דאתא לידן הפסוק הזה נ"ל לפרשו עם מ"ש הר"ן ז"ל דמ"ש ז"ל הכם שאסר אין חברו רשאי להתיר הוא דוקא יחיד ביחיד וזהו אמרם אין חברו רשאי להתיר אבל אם רבו שנים על יחיד שאסר יכולים להתירו. א"ה הש"ח ס"ט סברת הר"ן הלזו שמביא מרן הקדוש המחבר ז"ל כעת חפשתיה ולא מצאתיה זולת היכא דהאחרון הוא גדול מן הראשון דיכול להתיר וכתב דכן נ"ל להלכה אבל לא למעשה ע"ש בפ"ק דע"ז וזהו נראה שרמז פה מי יתן טהור מטמא. כלומר מי שרוצה ליתן טהור היינו להוציא טהור מדבר שטמא חברו לא אחד. אינו יכול אחד להתירו בעבור שאחד שאסר אין אחד יכול להתירו רק צריך ב' נגד אחד. עי"ל דידוע שכשהדור חייב ח"ו למען חסדיו הרבי' כדי שלא לכלות' מעל פני האדמה לוקח אחד מיוחד שבדור ומכפר עליהם ומטהר אותם מטומאת' וזהו הרמז פה מי יתן את הדור טהור ממה שהיה טמא לא אחד שהוא הצדיק האחד המיוחד. אשר בעבורו מכפר הקב"ה על הדור: