ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי כו' ואתה ה' מגן בעדי כו' הכונה ידוע שמנהג העולם הוא שבעוד שהאדם עומד בגדולה ברוב עושר ותענוגים שידה ושידות הכל מתקנאים בו ומבקשים שפלותו או מסיבת קנאה או מסיבת יראה שלא ישלוט עליהם בזדון ובחזקה אבל אם גלגל הדבר שירד זה מגדולתו עוד אין חושבים בו ואדרבה אפי' אויביו מרחמים עליו משום שכיון שנתבטל הסבה נתבטל המסובב. אמנם דהע"ה היה מתרעם שלא נהגו עמו כדרך מנהג העולם כדפי' אמר ה' מה רבו צרי עם אבשלום אשר כפל צרותי ועם כל זה שרבו צרי וצרותי וכבר באתי בגדר השפלות עם כל זה רבים ונכבדים קמים עלי אשר לא כדת משום שאין דרך העולם כן כדפרישית ומה אומרים הרבים הללו הקמים עלי אומרים לנפשי אין ישועתה לו לדוד עוד ומביאים ראיה לדבריהם ואומרים ראו איך אין ישועתה לו משום שהוא באלהים סלה ובראות שלעולם פוגע עמו מדת הדין אינו אלא מצד רוע נפשו ואינם יודעים שאתה ה' בהיותך בעל הרחמים אדרבה עם היסורים שאתה מביא עלי אתה מגן בעדי לנקותי מכל חטא ופשע ולהרים ראשי ונמצא שהיסורים הם כבודי ומרים ראשי לעה"ב:
מדרש האתמרי · פרק ג׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.