מדרש האתמרי · פרק ג׳, י׳

אמנם בהתר אלו הספקות צריך להקדים הקדמה והוא מ"ש ז"ל עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה והם הגורמים להחטיא לאדם ובהיות לולא הקדוש ב"ה אשר ברחמיו עוזר לאדם להצילו מיצרו לא היה יכול לו וטרם מכה ציץ רפואה פרח ונתן מצות תפילין שבזרוע הבאים נגד הלב להתיש כחו ומצות תפילין שבראש אשר הם נגד העינים כדכתיב והיו לטוטפות בין עיניכם כדי להגין לאדם מראיית העינים וגם הציצית הוא כחשן מכסה ומגן על הלב באופן שבהיות האדם מסובב ממצות אלו אין עבירה באה על ידו וא"ת תינח ביום שהוא מסובב במצות אלו יכול להציל א"ע מן היצר אמנם בהיותו שוכב על משכבו בלילה ויבא יצרו לנצחו מה יעשה מאחר שהוא ערום מאלו המצות המגיעות לאדם ע"ז שמעתי מהקדוש המקובל האלהי האר"י ז"ל שכל מי שיצרו תקפו עליו בלילה יקום ויניח ידו על שם שדי שבמזוזה ויכוון שבסוף אותיות מילוי יצר הם אותיות שדי וכשיכוון שבאותיות יצר כלול שם שדי ינצל מהחטא ובזה נוכל לומר דזה רמז הפסוק באיוב סימן כ"ב והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך כלומר כשתכלול שם שדי בצריך ר"ל ביצרך שבמלת יצר כלול שם שדי אז וכסף תועפות לך כסף לשון נכספה ותועפות תעיפה כלומר כוסף יצרך תעוף ממך באופן שגם בלילה שאין האדם מסובב בציצית ותפילין המצילין ומגינין לו מהיצר יכול להציל בכונה זאת של שם שדי ובזה יבא היטב ענין דהע"ה שכיון שנכנס למרחץ וראה עצמו ערום ממצות אלו המגינין לו מיצרו נתיירא מאד אולי יצרו הרודף להחטיאו היה יכול עמו בבית המרחץ לפוגמו עם איזה מחשבה פגומה בהיותו ערום מהמצות המצילין מהעבירה וכיון שנזכר במילה שבבשרו אשר היא יו"ד של שדי הרשום בגוף האדם נתיישב דעתו בזכרו כונת הרב מהאר"י ז"ל שבאותיות שדי כלול יצר כדפרישית ובהכוון הפונה הזאת ינצל מן היצר אף שאינו מסובב עם אותם המצות ועם זה הותר ספק א' ובספק ב' שאמר שירה עליה דוקא בהיותה מסוגלת להצילו מהיצר ובהתר ספק ג' שאמר כיון שנזכר כלומר נזכר אל הכונה שבאותיות יצר כלול שם שדי. ובהתר ספק ד' דלמה לא נזכר מענין הפאה שלעולם נזכר ממנה אמנם לא נתיישב עמה בהיות שאינה מסוגלת להנצל מיצר הרע. ובהתר ספק ה' באומרו במילה שבבשרו יובן באומרם ז"ל במדרש תהלים ד"י ע"ב י"ג נולדו מהולים אדם שת חנוך נח שם תרח יעקב משה יוסף שמואל דוד ישעיה ירמיה ע"כ ולכן דוד שנולד מהול מבטן ומהריון אמר במילה שבבשרו שלעולם היה המילה בבשרו משעת יצירתו ולא כשאר בני אדם שבא להם מיום השמיני והלאה והותר ס' ה' ובהיות מצות המזוזה מסוגלת גם היא לינצל מהיצר כדפי' לכן לא אמר על השמיני אלא על השמינית רמז שהיא סמוכה לאחרות כלומר היא מצוה שמינית מסוגלת מאותם ז' המצות דהיינו ציצית ומזוזה ותפילין משום שבמילה יש סגולה אחרת בכוון בשם שדי כדפי' ונכון ודוק והותר ספק ו'. ובזה יובן מאמר חז"ל בנדרים פ"ג דל"ב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שבעבור המילה שמים וארץ קיימים דקשה דמה שייכות יש זה עם זה אמנם יובן עם האמור שבאדם רשום שם שדי וידוע שהקב"ה נקרא שדי על שאמר לעולמו די ונמצא ששמים וארץ שנבראו יחד כדחז"ל נשלמו בשם שדי ולכן בקיום מצות המילה ששם שם שדי שמים וארץ מתקיימים שנשתכללו בשם שדי ונכון ודו"ק: