מדרש האתמרי · פרק כ״ט, ג׳

שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד ביאור המזמור הזה שאמר דוד המלך ע"ה שמעו זאת התוכחה כל העמים שהם ישראל החשובים כמו עמים הר יקראו גם האזינו כל יושבי חלד שהם הפחותים שבישראל הדבוקים בחלודה שלזה העולם ההולכים אחר תאוות גופניות ומה הוא התוכחה גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון הכונה תלת גם רבוי יש רבוי ומעלה לבני אדם שהם הפחותים המכוני' בשם אדם גם בני איש שהם החשובים יש מעלה לכל אחד כפי מדרגתו כשיחד עשיר ואביון שאין נותנים הפרש בין עשיר לאביון אלא כולם חשובים יחד בעיניהם והולכין אחר החכמה ואע"פ שהוא אביון מכבדים אותו כעשיר לשמוע תורה מפיו כל א' כפי השגתו בני איש שהם החכמים מחשבים ומכבדים לאביון באומרם זה האביון ראוי לכל כבוד משום שהוא פי מדבר חכמות ומתוך מה שאני שומע ממנו ולבי הגות תבונות בדרך ישמע חכם ויוסף לקח ובני אדם אומרים שהם המדרגה שאינן מבינים כל כך ראוי לכבד לאביון זה אע"פ שהוא אביון מאחר שהוא חכם משום שהטה למשל אזנו שהוא ידבר גם לפי דעתי משלים וחידות של מוסר ובזה אפתח בכינור חידתי שמהמשלי' שאני שומע ממנו אני מבין משלים וחידות ובעשותכם כן כל א' יכול להחזיק טיבותא לנפשו לפני הקב"ה ולומר מאחר שאני עוש' כן למה אירא מימי רע שהוא גיהנם או מימי רע שהם ימי יסורין מאח' שאני עוש' כן לכבד לאביון אע"פ שהוא אביון מאחר שהוא חכם ולא יהיה לי אז אלא שעון עקבי יסובני אם לא אלך לשמוע תורתו ומאחר שאני מרגיל להלוך לשמוע תורתו עון עקבי יסובני אם איני הולך ואני מזהיר את עצמי אמנם אם הדבר בהפכו הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו ואינם חושבים לחכם ללמוד ממנו תורה כדי לפדות עצמם מגהינם וחושבים שעושרם יפדה להם אמור לטפשים הללו אח לא פדה יפדה איש כלומר אין דבוק לאדם כי אם אחיו ומה אח לא יפדה האח שהוא חביבו של אדם אינו יכול לפדותו ממות או מגהינם אמנם ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם כלומר יקרה פדיון של כל אחד לפני הקב"ה כשחדל לעולם מהמעשה הרע שעשה וחזר בתשובה ומלת ויקר מלשון יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שדרשו לשון יוקר דקשה לפני הקב"ה מיתתן גם בנדון זה יקר פדיון נפשם כשחדל לעולם מהמעשי' הרעים ובעשו' תשובה גמורה ויחי עוד לנצח לא יראה השחת דמאחר שהיא תשובה מלב ומנפש אע"פ שיחיה לנצח שוב אין חטא בא ע"י כדי שיראה השחת אלא דלעולם שוב אין חטא בא על ידם ואין יורשים גהינם דבא לטהר מסייעין אותו וא"ת שהרי גם החכמים הצדיקים מתים כרשעים לזה אמר כי יראה זה ידע ההפרש שחכמים ימותו וכל מיתה יש תחיה אמנם הרשעים אינם כן אלא יחד כסיל ובער יאבדו במותם ועזבו לאחרים חילם אפילו הממון שמניח ם אינן זוכים בה בניהם אחריהם אלא שעזבו לאחרים שאינן בניהם חילם שהקב"ה ממיתם בלי זרע ועוקר שורשם מלמטה ושרשיו וענפיו מלמעלה קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור כלו בשמותם עלי אדמות הכונה לומר שאינן חיים בתחית המתים אלא קרבם אל תקרי קרבם אלא קברם כמו שדרשו ז"ל (מ"ק ד"ט ע"ב) כלומר קבריהם בתימו לעולה משכנותם שהם הקבר נעשה משכן להם לדור ודור עד עולם ומה טעם כלו בשמותם עלי אדמות יובן בדחז"ל דשואלים לאדם בקבר מה שמו ואם אינו יודע מכין אותו עד כלה וז"א כלו בשמותם מכלים להם עד האדמה בעבור שמותם או יאמר רומז לגלגול שכלים פעמים הרבה על זה האדמה בהיות שחוזרים פעם אחר בזה העולם חוזר למות וחוזר גופו לכלה ונמצא שיש לו אדמות הרבה שפעמים הרבה קוברים אותו: