יב בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה ידוע מאמרם ז"ל בפסוק את אביה היא מחללת כו' שאומרים ארור מי שזו ילד ארור מי שזו גדל לזה אמר בבוא רשע בא גם בוז הכונה בבוא הרשע לעולם לא מבעיא שנמשך רע מביאתו לפי שהעולם נידון אחר הרוב ואפשר שיהיה זה מכריע לכף חובה הנמצא מביאתו נמשכת רע לעולם אלא שבא גם בוז לאביו ולאמו שאומרי' כולם פה אחד ארור שזה ילד ארור שזה גדל כו' ונמצא שעם קלון חרפה שמלבד הקלון שיש לאביו ולאמו בהיות הבן רשע גם יש חרפה שמחרפים ואומרים ארור מי שזה ילד כו':
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.