עי"ל שדרך המוסר שאדם ששונא לאחד כל אוהביו של זה האיש אין מדברים עם זה ששנאו משום שאם ידברו עמו נראה שאין להם חיבה גמורה עמו בהיות שאין מקפידים על כבודו בראות שמדברים עם זה שקללו. וכדרך שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק שאמר דוד על אויבי השם תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי שמאחר שהיו אויביך שנאתי אותם בעבור כבודך כאילו היו אויבים שלי ממש ולזה אמר כאן ברצות ה' דרכי איש לא מבעיא שאותם שלא שנאו אותו אלא מסבה שנגע בכבוד חברו שמשלימים אתו משום שכפי האמת לא היה להם עמו כלום אלא אפילו האויבים ממש שהיו אותם שעשו עמו המחלוקת שמשלימים עמו ודוק:
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.