מדרש האתמרי · פרק כ״ו, ג׳

ובזה יובן בענין ע"ז של מצרים שהיו קוראים אותה בעל צפון וחז"ל פי' טעם לשם הזה שנקרא כן על ששם היו צפונים מטמוני כסף שטמן שם יוסף ובפ' וישלח בפי' הפרשיות אשר לי ע"פ טעמים רבים על השם הזה. אמנם כפי דרכינו עתה נוכל לומר שנקרא בעל צפון על שם שהיו המצרים סוברים שכל כך ע"ז גדולה היא שיש יכולת בידה לבנו' צד צפון כשיעמידוה שם לעתיד לבא ולכן היו קוראים אותה בעל צפון כלומר בעל ואדון של צד צפון ובפרט שהחזיקו בטענותם בראותם שלכל אלהי מצרים עשה אלהים שפטים ובבעל צפון לא והקב"ה הניח לבעל צפון כדי להטעותם להאבידם שבדרך שאדם רוצה להלוך מוליכים אותו לפי שהקב"ה עושה אופנים כדי שלא יבא האדם ליכשל ואם והוא רוצה ליכשל ומזיד עצמו מוליכין אותו באותו דרך וכן הצדיקים הנמשכים אחר מדותיו עושים אופנים כדי שלא יכשל האדם בשום צד ותראה שבכל דברי חז"ל מזכירים לאדם בשם ב"ו שמן הראוי הבהמה היה צריך לקרותה בשם ב"ו שהרי הכתוב מכנה אותה בשם ב"ו שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו הרי שקראה ב"ו וא"כ למה קוראים לאדם בשם ב"ו ולא לבהמה זאת הקושיא הקשה לי רבי ומורי והנה סוד הדבר לא נודע אצלי אמנם בדרך דרש י"ל שבהיות שכתיב ומבשרי אחזה אלוה שמגוף האדם ותכונתו ודרך תנועותיו אדם יבא להכיר לבוראו כנודע ליודעי חן ולכן כיון שהאדם מכיר לבוראו באמצעות גופו אפשר שיתגאה לומר ח"ו אל אני לכן קוראים אותו בשם בשר ודם שר"ת שלו בושה סרוחה רימה כאומרם ז"ל וכיון שזוכר משמו אינו מוצא מקום להתגאות לכן מכנים לאדם בשם ב"ו להזכיר תמיד שפלותו כדי שלא יתגאה ויאמר אל אני כיון שמבשרו חוזה אלוה מה שאין שייך כן בענין הבהמה והכתוב קראה לבהמה ב"ו שכפי האמת כן הוא: