ילקוט פ' וילך אמר לפניו רבש"ע הנח עין אחת שלי תחת הדלת ויתנו עליה את הדלת שלש פעמים בשנה. במ"ר פ"ג ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מלמד שנתן לו הקב"ה יום אחד ואיזה זה יוה"כ ע"כ. והנה בעל המאמר הרגיש דהול"ל יום ראשון באומרו יום אחד רומז על יום מיוחד בשנה שהוא יום הכפורים שהוא יום מיוחד בשנה שאין שליטה לשטן בו כדחז"ל ימי השנה שס"ה ושטן חסר אחד שהוא יוה"כ שאין בו שליטה ועוד שיוה"כ מיוחד הוא שאין לו זוג כדאיתא בזוהר הקדוש ועיין גם בגבעת שאול פ' אחרי מות שיוה"כ אין לו זוג שהרי פסח יש לו זוג שהוא סוכות זה בט"ו ימים לחדש וסוכות בט"ו וגם זה בתחילת הקיץ וזה בסוף הקיץ שבועות יש לו זוג שמיני חג עצרת ראש השנה שהוא בתחילת החדש יש גם כמה חדשים בשנה שבת יש כמה שבתות ונמצא שלכל יש לוזוג לבד מיה"כ שהוא יום מיוחד מטעם שהם כפרו ביחידו של עולם בענין העגל ובא יום מיוחד לכפר עליהם ואע"פ שכונת המדרש שיום אחד שהוא יוה"כ ינתן לעשו כלומר יש חלק בו בענין השעיר של עזאזל מיהו הדרשא תדרש למה הוזכר יוה"כ בבריאת העולם והאדם. אך יש לדקדק בענין המאמר שאיך אמר יום א' זה יוה"כ שנתן לו הקב"ה לאדם הראשון שהרי יוה"כ לא הוקבע כי אם בעון העגל ומאן דכר שמיה יוה"כ לאדם הראשון:
מדרש האתמרי · פרק כ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.