ואם נאמר שמדבר בעוה"ב כפי' רש"י והר"ן ז"ל יהיה פירושו אין להם מנוחה שאין להם מנוחה ממש ויובן עם מה ששמעתי משם יודעי חן שיש מקום ברקיע ששמו בוכים והמלאכים מעופפים לידע מקום כבודו יתברך ויגעים תמיד תדיר על זה ומעופפים מעלה מעלה וכיון שמגיעי' למקום ששמו בוכים אין להם רשות עוד לעלות ועומדים ובוכים שם ומצטערין עצמם על שלא יכולו לעלות ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ע"כ וזהו כונת המאמר שכשם שלת"ח לא היה להם מנוחה בעה"ז שטרחו בהקב"ה גם לעה"ב שיעלו למדרגת מה"ש לא יהיה להם מנוחה בבקשם תמיד להקב"ה וכשעולים למקום בוכים אין להם רשות לעלות ומצטערין ובוכים על זה ונמצא שגם בעה"ב אין להם מנוחה ונכון ודוק:
מדרש האתמרי · פרק כ״ד, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.