אמנם עתה חידשתי נופך ויהלום ונראה לפרש עם מ"ש הרמב"ם ז"ל שהמצות נחלקים לב' חלקים החלק הראשון במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון ציצית תפלין ושבת וכדומהוהחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה ואבידה וכבוד האבות וכשיעשה האדם המיוחדות לנפשו במה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה לעולם הבא אמנם כשיעשה האדם המצות התלויות בבני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא וימצא הטובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב עם בני אדם עכ"ל גם נקדים מאמר חז"ל (קידושין דל"ט ע"ב) שהקב"ה דן על רוב זכיות או עונות שאם יש לאדם מצוה אחת יותר על זכיותיו הר"ז צדיק גמור והדבר בהופכו כו':. ולכן צדיק וטוב לו הוא אותו צדיק שרוב זכיות הם מהמצות התלויות בתועלת בני אדם כגון צדקה וכדומה ולכן מלבד השכר הגנוז לו לעולם הבא שעשה מצות האדון ה' צבאות צריך להטיב עמו גם בעולם הזה על מה שהטיב עם חבירו שכיון שעשה צדקה הקב"ה מזמין לו מעות כדי שלא יבוא לידי חסרון מדה כנגד מדה כו':
מדרש האתמרי · פרק כ״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.