מדרש האתמרי · פרק כ״ג, כ״ב

ועם זה יובן דלמה הראה הקב"ה למשה גהינם כשרצה ליכנס לארץ משום שכיון שחי משה ק"כ שנים שהוא שיעור תרומת ששת אלפים שנה תרי ממאה וביקש ליכנס לארץ היה מורה בזה שהיה רוצה תרומה מפ"א ומאותם פ"א אין תרומה לפי שהקב"ה הוציאם לכסא לקיום העולם ולכן כשהפציר ליכנס לארץ אחר שחיה ק"כ שנים שהיה רוצה שיתן לו הקב"ה תרומה מפ"א הראה לו גהינם לרמוז לו שאם יסיר הפ"א מן הכסא צריך להחריב העולם מיד וקודם שיחריב אותו צריך ליפרע מן הרשעים והפושעים ולהביאם במשפט בגיהנם משום שצריך להחריב העולם משא"כ עד עתה שהקב"ה ממתין להם אולי ישובו בהיות שיש עדיין שיעור זמן בעולם אמנם עתה שאתה שואל מפ"א שבהסרת הפ"א מהכסא נחרב העולם צריך לדונם מיד בגהינם כדי שלא יהיה החוטא חוטא נשכר מיד נתיירא משה איך בעבורו אין הקב"ה ממתין לרשעים אם ישובו אלא שיהיה מוכרח לדונם ומה שהיה לעשות בסוף ששת האלפים ביום הדין הגדול והנורא לעשותו עכשיו לכן נתיירא א"ל הקב"ה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור כלומר הדבר מסור בידך כיון שאתה מתפייס במה שהראתיך בעיניך ואין אתה רוצה לעבור אין מגיע שום נזק לא לעולם ולא לבריות ודוק: