והנה זה היה ויכוח משה כי משה רצה לבא אל ארץ ישראל ואפילו רגע אחד ביאה בעלמא וכ"ש אם היה שנה ויותר היה מגיע לו הרבה תועלת וידע שהוא תרומתו של עולם אך חשב שיש ליתן לו תרומה מאלו פ"א היתרים על ששה אלפים ולפי חשבון היה מגיע להיות שנה וחצי ויותר אחרי שהשמות של שמים וארצות עולה לחשבון ששה אלפים ופ"א ולא ידע שפ"א אלא אינם באים בחשבון וצריך הקב"ה להוציאם לכסא כדי לקיים העולם ולכן אמר מרע"ה בדבר שקלסתיך הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים דייקא ר"ל השמות שיש לשמים שהם שמות ז' רקיעים וגם האדמה וכל אשר עליה שהם ז' ארצות וגם להם יש שמות ושמותם מורה על זמן קיומם ומנין שמותיהם יש להם לקיים ואם כן למה אתה גוזר עלי ואומר הן קרבו ימיך למות כי לפי החשבון יש לי לחיות עוד כפי ערך תרומה של פ"א והשיב לו הקב"ה שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה היוצאות ר"ל אתה ממש דומה לשכך רע הרואה הנכנסות לבד ואינו רואה היוצאות כן אתה רואה כל מה שנכנס לחשבון קיום העולם ואין אתה רואה כל מה שיש להוציא מהם כי מנין פ"א יש להוציא לכסא שהוא עיקר קיום העולם וזולת זה אי אפ' להתקיים לעולם רגע ואין מגיע מזה כלום הפרשת תרומה:
מדרש האתמרי · פרק כ״ג, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.