מדרש האתמרי · פרק כ״ב, צ״ז

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

טית באותיות ר"ע אל תקרי ט' אלא טיט ומהו טיט זה טיט שבידו של הקב"ה שנאמר (ירמיה י"ח) הנה כחומר ביד היוצר שכל העולם כלו לא נברא אלא הימנו ולבסוף עתידין כולם שחוזרין לטיט שנאמר (קהלת ג) הכל הולך אל מקום א' הכל היה מן העפר ואין טיט אלא עפר שנברא ממנו אדם הראשון שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה עכ"ל (פי' טיט זה חומר היולי כמו שפי' הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בפ' בראשית) ולעד"ן טית אל תקרי טית אלא טיט זהו חותמו של הקב"ה שחותם בטיט כשהגזרה אינה קשה כל כך כדחז"ל (במ"ר במגילת אסתר ע"פ אם על המלך טוב) שאמר מרע"ה לאליהו בימי אחשורוש ראה אם נחתם הגזרה בדם אם הוא בטיט יש תקומה כו' וטיט הוא טינא בר טינא שהלומד ושכח ורוצה לחזור הוא טינא בר טינא כדחז"ל (יומא פ"ג דכ"ט ע"א) ובהיות שעתיד לחזור לתלמודו לכן גזרתו התומה בטיט לפי שיש לו תקומה אם יחזור. ובאותיות ר"ע עיין באות טיט שמדבר שם בענין תחיית הצדיקים:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.