עי"ל שכל המשמר שבת נעשה שותף להקב"ה בהיות שכל מה שברא הקב"ה בששת הימים בראו מיד ביום ראשון אלא שבכל יום ויום היה מתקן כל דבר ודבר והקב"ה ברא כל הדברים שצריכים תיקון כגון החטה והצמר והתורמוסין והחרדל וכדומה וזה מתעסק כל ימי השבוע לתקן כל מה שברא הקב"ה וביום השביעי גומר תיקונו של אותו דבר שמתעסק בו נמצא בזה שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שהקב"ה ברא הדברים וזה מתעסק לתקנם ולהשלימם כשני שותפים שזה עושה וזה עושה וכולם מכוונים להשלים הדבר וכשם שהקב"ה כולל ביום ראשון הכל ואח"כ בכל יום היה מתקנם וביום השביעי השלים ושבת כן זה כולל בדעתו המלאכות שרוצה לעשות ואח"כ מתקנם בפועל ומשלים ביום ששי ושובת בשביעי:
מדרש האתמרי · פרק כ״ב, נ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.