מדרש האתמרי · פרק כ״ב, ט״ו

שין שקר תיו אמת השקר עם האמור שלא תתפתה מיצרך בדברי חלקלקות לומר כיון שיש תשובה בעולם עשה כרצונך ואע"פ שיהיה קטרוגים רבים כבר יש לך מקום לקבלך דזהו שקר וטענה כוזבת משום שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה והאמת הוא שכיון שחטא האדם מעצמו בלי שום ערמה אלא שחטה מסיבת יצרו אז תפילתו מקובלת וא"ת אם האמת כן למה יש יותר מרשעי' בעול' מצדיקי' ומשיב דאין זו ראיה לפי משקר מקרבה מיליה אמת לא מקרבה מיליה כלו' הבטחות היצה"ר הם לעינים ממה שיזדמן לו לפתותו לעשות ערמה שיעשה ע"י פיתויו והבטחותיו שמבטיח לו במה שרואה לעינים ונמצא שמקרבה מיליה אמנם אמת שהוא דברי יצה"ט מרחקה מיליה משום שכל מה שמבטיח לאדם הוא לעת"ל וא"ת ומאחר דשקר מקרבה מיליה יהיו דבריו אמתיים לזה אמר ומ"ט שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי כלומר אף על פי שדברי היצה"ר נראים אמתיים משום שהם מיד אמנם לכולם ישא רוח בעבור שאין באותו דבר קיום והעמדה ואותו דבר עוברת ומתבטלת משא"כ דברי היצה"ט שמבטיח על דבר שבבואו יהיה דבר קיים לעולם ולעולמי עולמים ולכן מלבן לבוניה רמז שכל מי ששמע דברי אמת שהוא יצה"ט אעפ"י שהשחיר פניו לעשות דבריו לעסוק בתורה ובמצות כמו שדרשו ז"ל (עירובין דכ"ב ע"א) בפסוק שחורות כעורב לסוף לעת"ל מלבן לבוניה בקבלת התענוגים שמקבל על שהשחיר פניו בזה העולם ושמעתי דכונת קושטא קאי שיקרא לא קאי הענין הוא זה דאמת במספר קטן עולה ט' ב' פעמים ט' עולה י"ח ופעם אחרת ט' על י"ח עולה כ"ז ועוד ח' על כ"ז עולה ל"ו ועוד ט' על ל"ו עולה מ"ה ועוד ט' על מ"ה עולה ד"ן ועוד ט' על ד"ן עולה ס"ג ועוד ט' על ס"ג עולה ע"ב ועוד ט' על ע"ב עולה פ"א ועוד ט' על פ"א עולה צ' באופן שתשעה על ט' יחסר אחד בכל מספר עד שעולה צ' שהוא שורש הט' שהוא מה שעולה אמת וכן חוזר חלילה עד אין קץ באופן שהאמת קאי משום שלעולם קאי במספר שהוא מספרהאמת אבל שיקרא לא קאי ששקר במספר קטן עולה ששה ואם מוסיף ששה על ששה כדרך תוספת שאמרת בענין האמת ומיד בכפל הב' פעמים נופל: