מדרש האתמרי · פרק כ״ב, קכ״ו

וקודם כ"ד בענין המאמר כיון דאתא לידן ענין אותיות הכפולות נראה לדבר במה ששאלו הפוסקים (ועיין במרן ב"י סי' ל"ו ובמג"א סי' ל"ב סקכ"ו ובס' אמת ליעקב בתמונת האותיות מה שאסף וקבץ שם) בצורת אות ך אם עושים אותה כצורת ד כזה ך או כצורת ריש כזה ר והנראה לע"ד שעושי' אותה כצורת ריש והטעם שאות ך היא כ"ף פשוטה והנה הכ"ף היא כצורת אות ריש כלומר והעיגול שלה היא צורת ריש כזה ר ולכן הך' שהיא פשוטה צריך לעשות עיגול שלה כצורת כ"צ שעיגולה כריש ולכן בהכרח גמור שאות ך' צורתה כזה ך ולא כצורת דל"ת כזה ך כיון שאות ך' היא כ"ף פשוטה ודוק וכיון שנכנסנו בענין צורת האותיות קל"ט למה עשה הקב"ה צורת המ"ם סתומה כזה ם שמן הראוי היה שתהיה בצורה כזה ף בהכרח גמור משום שכל האותיות הפשוטות שהם נצפ"ך הוא התפשטות הרגל הכפול כיצד צד"י כפופה צ מאריכין הרגל הכפול ונעשה כזה ץ וכן נ כפופה בהתפשטות הרגל הכפוף נעשה פשוטה ן וכן פ"ה ף ואם כן כפ"ז היה ראוי שהמ"ם פשוטה שיהא כצורה זה ך משום שבהתפשטות רגל הכפול מהמ"ם פתוחה משתנה בצורה זו וא"כ למה נשתנה אות מ"ם היותה כך ם ולא כשאר האותיות הפשוטות ונ"ל עם מה שכתבו חכמי האמת כי במ"ם סתומה רמוז שם דוד כיצד אם תחלקה לשנים ותשים תחתית שלה בין הדבקים נעשה דוד כזה דוד שאות הוי"ו שבאמצע היא תחתית המ"ם שהוא כצורת ו' והמ"ם הוא מלכות בית דוד ע"כ: