מדרש האתמרי · פרק כ״א, ג׳

הנה אמת נכון הדבר שהעולם הזה הוא הכנה כדי שיתקן האדם לעולם הבא כמאמר התנא העה"ז דומה לפרוזדור התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין והוא כענין העין שהוא הכנה לקבל האור ולהסתכל הדברים לפי שהעין עצמו אינו רואה והראיה שבהיות האדם במקום אפל אינו יכול לראות אע"פ שעיניו פתוחות באופן שהאור היא סיבת הראייה והעין אינו אלא כי אם הכנה לקבל האורה ותראה שאם יצמצם האדם האור לא יראה כי אם שיעור אור בכמות עינו כיצד אם ישים עינו בשפופרת קצר נגד האויר לא יראה מהאויר כי אם שיעור כמות עינו מהטעם שהעין אינו רואה כי אם הוא הכנה בלבד לקבל האור והתפשטות האור מתפשט העין לראו' משיעור כמותו וכיון שזה התצמצם והאפיל האור בתוך השפופרת אינו יכול לראות כי אם שיעור כמות עינו מהאויר כשיעור חור השפופרת לבד הקב"ה שהוא עצמו אור צח אור מצוחצח שאורה עמיה שריה ועיניו משוטטים ומביטים ורואים בכל מקום יודע מה בחשוכה לפי שהוא האור וזהו כונת התנא דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת כלומר הקב"ה אינו כבשר ודם שאין האורה תלויה בעין עצמו כי אם באמצעות האור ולכן אינו רואה במקום אפל ונסתר אלא הקב"ה עין רואה שבעינו תלויה האורה ורואה בנסתרות ובמקום אפלות ואם כן היכן תסתר עצמך לעבור רצונו שהוא כביכול רואה אותך בכל מקום שאתה מסתתר שם וגם ואזן שמעת שהוא הקב"ה שומע המחשבה ובהיות שלמעלה אינו כלמטה כל מעשיך בספר נכתבים מאליהם בלי יד וקולמוס. ובזה נבין פסוק הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדושהכונה שבהיות עין האדם רואה מכח התפשטות האור לכן רואה מה שאינו רוצה כיצד שאם יניח חמש אצבעות נגד העין אי אפשר אם אינו רואה כל החמשה אעפ"י שאינו ירצה לראות כי אם אחד או שנים משום שאין העין ברשותו והתפשטות האור' מתפשטת הראיה הנה והנה אמנם הקב"ה אינו כן אלא רואה למי שירצה אע"פ שכועס לפניו מסתיר ראייתו מהרשע ועיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. ובזה יובן פסוק (ישעיה סי' ל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך תראה ארץ מרחקים וחוץ מן הכונה נוכל לומר כדחז"ל אור שברא הקב"ה ביום ראשון היה רואה האדם מעוף העולם ועד סופו וכיון שנסתכל ברשעים גנזה לצדיקים לע"ל לזה אמר כשמלך ביופיו תחזינה עיניך שהוא המלך המשיח אז יוציא הקב"ה אותו אור ותראנה עיניך ארץ מרחקים מסוף העולם ועד סופו: