מדרש האתמרי · פרק כ״א, י״ב

ונחזור לסדר הפסוקים אמר ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך בתולות מעילין קשה שנכנס בכתונת ויצא במעיל ועוד דמה שייכות וקשר יש סיפור המעשה שבא עליו לומר שעליה כתונת פסים ועוד בדברי אבשלום שאמר לה האמינון אחיך למה קרא אותו אמינון ועוד מאי אומרו ואתה אחותי החרישי אחיך הוא שאדרבה בהיותו אחיה ראוי לבכות איך בהיותו אח הרע עמה אמנם הכתובים באו להגיד לך איך בא תקלה על ידה וידוע שכל המתגאה לסוף יכשל בעבירה ובודאי שג"כ באשה ובהיות שתמר היתה גאותנית וזהו אומרו ועליה כתונת פסים כלו' הטעם שבא זה המעשה על ידה בעבור הגאוה שהיתה מתגאה ואומרת שעליה כתונת הפסים ואעפ"י שכן תלבשנה בנות המלכים הבתולות מעילים והמעיל יותר חשוב כמו ומעיל קטן תעשה לו אמו גבי חנה ומרוב געגועין היתה עושה לו היותר חשוב שבמלבושים. וא"כ בהיות כולם לובשים מעילים למה היתה מתגאית שעליה כתונת פסים ובפירוש שיר השירים אשר לי בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר הארכתי עוד בפסוק זה עיין שם כו' ובחיבור אחר פירשתי בעינן תמר ואמנון יותר באורך ויאמר לה אבשלום האמינון אחיך אמר אמינון בדרך בזיון הקטין שמו כדרך שקוראים לקטן בשם קטן או אמר אמינון כדרך היאומן כי יסופר שאחיך עשה ומצאתי כן בכלי יקר ואח"כ מצאתי לחז"ל מס' מועד קטן פ' אלו מגלחין ד' ט"ז ע"ב פעם אחד גזר ר' שלא ישנו התלמידים בחוץ יצא ר' חייא ושנה לשני בני אחיו בחוץ שמע ר' ואקפיד אתא ר' חייא לקמיה אמר ליה ר' עייא ראה פירוש קורא לך מבחוץ נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין פירשו רש"י ז"ל עייא כך כינה שמו של ר' חייא לשון גנאי וכן במקרא האמינון אחיך עכ"ל קרוב למה שפירשתי ודוק: