עוד אפשר לומר שבהיות שכל מה שעתיד להיות עד סוף העולם גזור לפני הקב"ה מששת ימי בראשית כמאמרם ז"ל הראה הקב"ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות ולכן בהיות גזור מקודם שמיכל יציל לדוד מיד שאול אשר נתנה לו מקום לברוח ושאול יהיה רודף של דוד בעבור סיבת הדברים הידועים לפני המקום וגם שמרבקה ויצחק יצאו ב' בנים אחד צדיק ואחד רשע ולכן השיבה כהוגן להביא סדר העניינים הגזורים להיות ע"י שני אלו עוד י"ל שגבי אליעזר ושאול לא היה מועיל אם היה מושיבם שלא כהוגן שהן אמת שהיה מזמין לשאול עבד אי ממזר אמנם מיכל לא היתה מתקדשת בו משום שצריך ברצון האשה ולא ברצון אביה ואז היה אומר שאול הן אמת שאמרתי ואת בתי אתן לו לאשה אמנם היא אינה רוצה וכן היה יכול יצחק להשיב לאליעזר איני רוצה בזאת באופן שבענין זה הבחירה היתה תלויה באחרים משא"כ גבי יפתח שהיה תלוי בידו לעשות כרצונו בבתו בהיותו שולט עליה ולכן השיבו שלא כהוגן ודוק. ונחזור לעניננו שענין הזיווג לקרב הגאולה וע"ז היו החסידים הראשונים מזלזלין את עצמו לרקד לפני הכלה והותרו לדבר דברים של בדאי לומר אשה נאה וחסודה כמאמרם ז"ל:
מדרש האתמרי · פרק ב׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.