אמנם נראה לפרש שבהיות אמת שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבוד האדם המכיר אותו כמ"ש הרמב"ן ז"ל וז"ל וחשוב בלבך שהקב"ה ברא כל השפלים להנאתו ולתשמישו של אדם שאין לנו טעם ביצירת בעלי חיים השפלים והצמחים שאינן מכירין את בוראם זולתי שבראם לכבוד האדם עכ"ל. ואפשר ג"כ שזהו כונת התנא כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו כלומר לכבודו של אדם שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' נמצא שגבי האדם אמר בריאה יצירה ועשיה משא"כ גבי הבהמות שלא אמר זולת יצירה דכתיב ויצר אלהים וגו' ועכשיו הכונה לומר כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו של אדם שלא נתעלה הקב"ה בענין הבריאה יותר ממה שהיה מקודם שמעולם היה שלם כמו שהאריך בהקדמה זאת הרב בעל העיקרים ז"ל וכל מה שברא בעולמו הוא בעבור שמדתו הטוב הוא להטיב עמו באופן שכל הבריאה היה לכבוד האדם והקב"ה שמח כשאדם מכיר אותו כאומרו לא היתה פעולתי לריק וזהו אומרו כל הנקרא בשמי ולכבודי שיכיר אותי ומשבח אותי ואינו כפוי טובה לזה בודאי בראתיו יצרתיו ועשיתיו, ולא יצאת פעולתי לריק אמנם אם אינו מכיר אותי אז שוה לבהמה שלא נאמר בו זולת יצירה על דרך ומותר האדם מן הבהמה אין ועתה נבא לביאור הברכה אמר ברוך אתה ה' שהכל ברא לכבודו כלומר הששון והשמחה שברא כמו שאמר לקמן אשר ברא ששון ושמחה כו' לא ברא כל זה אלא לכבודו של אדם:
מדרש האתמרי · פרק ב׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.