והנה הבא נבא לביאור מאמר שהתחלתי שיובן עם מה שהקדים הרב בעל יד יוסף ז"ל בהקדמה ארוכה וזה כוללות הענין הצריך לעניננו שהטעם שנמשל האדם לעץ השדה שנאמר כי האדם עץ השדה לומר ששלמות האדם להיות כעץ שבכל שנה עולה ממדרגה למדרגה תחילה בעלין ואחר כך בענפים ואח"כ בפירות וזהו שלמותו לפי שאם לעולם יעמוד במצב אחד קוצצים אותו מאחר שאינו נותן פירות כן צריך להיות האדם לעלות ממדרגה למדרגה כי עיר פרא אדם יולד ואם יעמוד כן לעולם במצב זה נוח לו שלא נברא והמלאכים נמשלו לאבן כדכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר בהיות מעלתם היותם לעולם כאבן במצב אחד שלא ישנו את תפקידם ולעולם הם במדרגה אחת וזהו מעלתם ושלימותם הפך האדם עכ"ל (ועיין לה"ה מהר"י אזולאי בס' כסא דוד דרוש י"ב דנ"ב ע"א) ולזה כיוון ר' מונא במאמר שהתחלתי לומר שהמלאכים אין להם קפיצין הטעם בהיות שלמותם שלא ישנו. את תפקידם ולעולם יעמדו על משמרתם שנפקדו האדם אדרבה אם לעולם יעמוד במצב אחד יאבד ולכן יש להם קפיצין בהיותם בעלי שינוי כענין שינוי בין ישיבה לעמידה שמי שאין להם קפיצין שהם המלאכים לעולם עומדין והרמז בזה להראות על המוטל להם שיעמדו לעולם על מה שנפקדו ולא ישנו לעלות במדרגת אה"ע שהיא גדולה ממנה דאדרבה זהו אבודו ולכן אין להם קפיצין לרמוז ולהראות להם רמז עלענינים שיעמדו לעולם בגדר אחד ושלא ישנו ודוק:
מדרש האתמרי · פרק י״ט, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.