מדרש האתמרי · פרק י״ח, י״ז

ואפשר עוד לרמוז אמר לי ההוא טייעא שהוא אליהו ז"ל תא ואחוי במקום שהעני והעשיר שוין וזהו רמז באומרו ארעא ורקיעא מורה על עשיר שמתרומם לו עשרו עד רקיעא וחזאי כוי כוי הראני ארץ עשויה כוי כוי שהוא בית הקברות ששם קטן וגדול שם הם שוים ועוד רמז לו שאע"פ שכולם מונחים שם בשוה אמנם מי שהוא צדיק אשר הוליך עמו צדה לדרכו אע"פ שלחוש העין מונח שם בשוה אבל אינו כן כי הוא בג"ע וז"א שקלתיה לסלתאי ואנחתיה בכוותא דרקיעא עד דמצלינא חוזר לצדיק לרמוז על מעלתו שמועיל לחיים אף כי אחרי מותו להתפלל עליהם בכל צרתם לו צר כאומרם "ל גבי האבות וכאומרם עוד שאלולי התפלה שמתפללים המתים על החיים לא היה בהם קיום והעמדה בעולם אמרי ליה איכא גנבי הכא כלומר אחר שלא אשכחתיה לצדיק במקום שנקבר וכדאיתא בילקוט חדש שמרע"ה אע"פ שנקבר שם מול בית פעור אמנם מלאכי השרת הוליכוהו במערת המכפל' כו' וכן ג"כ בשאר הצדיקים וז"א איכא גנבי הכא בהיות שאינן מצויין במקום קבורתם כשאר מתים הנקברים במותם אמר לו גלגלא דרקיעא הוא שהעלו אותם לגן עדנן ולכן אינן מצויים כשאר מתים שנרקבים וכלים גופם מסבת שגלגל הרקיע העלה נשמתם למעלה הגופים קיימים והמשל בזה לשושנה המונחת במים כל זמן ששורשו במים העלים שלה אינן נכמשים ג"כ בהיות הנשמה שהיא שורש הגוף הטהור הזה ברקיע גופו אינו נכמש ואינו שולט עליו רמה ותולעה אמר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה כלומר נטר עד תחיית המתים ומשכחת לה לנשמתא דא בגופא לפי שהצדיקים הם החיים: