מדרש האתמרי · פרק ט״ז, ט׳

עי"ל שידוע שאין ראוי לאדם שישמח על החכמה כלומר כי לכך נוצר ואין יכול להתפאר בחכמה עצמה אלא יהיה כונתו לשמים ומעשה דרשב"ג (אבות דר"ן פל"ח) שכשהוציאוהו להריגה א"ל שמא היית משמח בד"ת אמר נחמתני כו' ולזה אמרו לו וכליותיך תעלוזנה משרים כשאתה אומר ד"ת שלא תהיה השמחה בעבור כבודך ר"ל להתפאר עצמך ובזה פעמיך ירוצו לשמוע ד"ת שהם דברי עתיק יומין. עי"ל עולמך תראה בחייך כריב"ל וחביריו שנכנסו חיים בג"ע ואחריתך לחיי העוה"ב שלא ימצאו בך דבר מה להוציאך משם כשם שבדקו לריב"ל אם נשבע והתיר על נדרו גם עתה יתיר כו' ולא מצאו שנשבע ונשאל על שבועתו ובזה נשאר שם והיה אחריתו שם ג"כ אתה תכנס ויהיה אחריתך לחיי העוה"ב כריב"ל ותקותך לדור דורים שלא יראה הקשת בימיך ותהיה סתרך על הדור לבך יהגה תבונה כלומר אעפ"י שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה עם כל זה לא יכנס לעולם שום הרהור בלבך אלא שלעולם לבך יהגה תבונה גם ולשונך תחריש רננות ופיך ידבר חכמות כלו' כל כך יהיה רגילותך בתורה וברננות להקב"ה עד שפיך ולשונך מעצמן יוציאו הדברים להלל ליוצרך כדרך חשבתי דרכי שכל כך למדם להלוך לבית המדרש עד שהיו הולכות מעצמן ועפעפיך יישירו נגדך שיהי' בך כח להמית הקמים עליך בראית עיניך כמו שמצינו נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות עיניך יאירו במאור התורה כלומר עיניך יאירו לעולם אפילו אחר מותך כמ"ש גבי מרע"ה לא כהתה עינו ופניך יזהירו כזוהר הרקיע כדרך ולא נס לחה שהיו פניו מאירות במותו כמו בחייו שפתותיך יביעו דעת אחר מותך להכריע בין הקב"ה והמתיבתא כמו רבה בר נחמני שפסק כהקב"ה ואמר טהור ויצאת נפשו בטהרה וכליותיך תעלוזנה משרים שלא תהיה מיתתך ע"י אימת מלכות כדרבה בר נחמני אלא תהיה מיתתך בעליזות כליותיך בהיות מיתתך על מטתך ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין כלומר לפסוק ההלכה כמותו כרבה בר נחמני שיצאה נפשו בטהרה באומרו טהור טהור ודוק. עי"ל עולמך תראה בחייך שיראו עיניך כבוד בעוה"ז ככבוד שיש לך לעוה"ב כדארז"ל (פסחים פ"ג ד"ן ע"א) גבי בנו של ריב"ל דחלש כו' אמר ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה כו' ואנן כיצד היינו אמר כשם שאנו בכבוד כאן כך אנן שם עי"ל ידע איניש בנפשיה אם צדיק ואם רשע לכן ברכהו שיבחין ויבדוק בעצמו אם ראוי לעוה"ב או לא ויעשה תשובה וזהו עולמך תראה בחייך כיצד אתה לעוה"ב עי"ל שעולמך חוזר לימות המשיח ויובן בדרז"ל (בתרא דף ט"ו ע"ב) ג' הטעימן מעין עוה"ב אברהם יצחק ויעקב וזהו עולמך שעתיד אתה לראות לימות המשיח תראה אתה בחייך כאברהם יצחק ויעקב עי"ל עולמך תראה בחייך כלומר שלא תבא בגלגול לחזור לראות אלא תראה עכשיו בחייך עתה ולא עוד כדניאל שהבטיחו הקב"ה ותנוח לקץ הימין שלא יחזור בגלגול עי"ל עולמך תראה בחייך שבחייך יאמרו לך אצל מי אתה בעוה"ב כשמואל שהודיע לשאול בחייו מחר אתה עמי במחיצתי. עי"ל עולמך תראה בחייך כלומר שתזכה לראות בנים ובני בנים ואחריתך לחיי העה"ב שלא יצא ממך בן מקדיח תבשילו ברבים ושזהו גורם לאב לטורדו מג"ע לכן היה מזהיר דוד הע"ה כ"כ לשלמה בנו כשקרבו ימיו למות כדכתיב (מלכים א' סימן ב') ויקרבו ימי דוד למות ויקרא לשלמה בנו לאמר פירשו ז"ל שאמר דוד ולא הזכירו בשם מלך לפי שאין שלטון ביום המות והרב כמה"ר יהושע בבנשת זצ"ל בס' אזני יהושע פי' שאמר ימי דוד לרמוז שגם הימים כשהיה קטן שאז נקרא דוד ולא מלך גם אותם הימים קרבו למות שהיו יראים מהמות כו' עוד נ"ל לפרש על אומרו ויקרבו ונקדים לפרש מאמר חז"ל במדרש פ' וילך רבנן אמרי כיון שידע משה שהיה לו למות באותו יום מה עשה אמר ר' ינאי כתב י"ג תורות י"ב לי"ב שבטים ואחד הניח בארון שאם יבקש אדם לזייף דבר מוציאין אותו שבארון אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזרה בטלה מה עשה הקב"ה רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו אמר איני שוקע ומשה קיים בעולם לפיכך איוב מפרשה אם לא בכיתי לקשה יום שנתקשה היום כנגדו עכ"ל יש להבין דמה איבה היה לשמש עם משה שהיה מתקשה כנגדו ועוד להבין אומרו לפיכך איוב מפרשה דמה חידש בפירושו ושמעתי משם החה"ש כמה"ר יצחק קרשקש ז"ל שטעם שהיה אז השמש מתקשה נגד משה לפי שראה שהגיע מלכותו של יהושע והשמש היה עבדו של יהושע שכן מצינו שא"ל עבדא בישא דזבינתי דאבא כו' ולכן בהיות עבדו והגיע זמנו של יהושע היה חוזר על כבודו ע"כ: