מדרש האתמרי · פרק ט״ז, כ״ה

ונחזור לענין שהצדיק נלקח בעון הדור לפי שהצדיק יסוד עולם שלא יאונה לצדיק כל רע ובזה הבא נבא לביאור מאמר המוצב פתח שער הדרוש אמר רבה ב"ב חנה אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך טורא דסיני כו' הכונה אמר לי אליהו תא ואחוי לך מי שהוא ת"ח מוחזק ותורתו בטהרה כמו שניתנה בסיני בקדושה וטהרה וזהו שאמר טורא דסיני אזלי וחזאי דהדרן ליה עקרבי כלומר שהיה לו יסורין וערין ורעים וזהו להרבות שכרן. עוד יש לומר שמה שאמר דהדרן ליה עקרבי שגם עמי הארצות שונאים אותו ורוצים לנשכו כחמור וז"א דקיימן כי חמרא חיוורתא. עי"ל דהדרן ליה עקרבי הם עצות מחשבות הוא) השטן הוא יצה"ר איך יכול לו להטותו מן הדרך שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לפי שהשטן תקיף עמו ביותר ואומר דקיימן כי חמרא חיוורתא כלומר היו לפניו עצות היצר להורגו כמכת של סוס חיוורא שהוא רע מאד כמו שאמרו רז"ל (בפ"ק דחולין ד"ז ע"ב) אמר רבי חנינא מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחי וענין הב"ק רמז על ההכרזה שבעבורו העולם ניזון וגם רמז על מאמר חז"ל ג' הקב"ה מכריז עליהם בכל יום וא' מהם על מי שאין לו פת בסלו ועוסק בתורה וזה המדוכה ביסורין ובחוסר כל מכריז הקב"ה עליו וזהו ענין הב"ק. או רמז שכל העולם כולו קיים בשביל הבל פיו שלומד בתורה אשר היא סבה לקיום העולם כדכתיב אם לא בריתי כו' ובהיות זה בעולם ראוים היו ישראל מסבתו לגאולה אבל נשבע שלא לגאול כי אם בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי וז"ש אוי לי שנשבעתי וז"ש חז"ל עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין בשביל עיכוב התשובה וענין ההפרה ורוגז החכמים על רבה בב"ח רמז שהוא היה יכול להפר השבועה משום שבידו להזהיר לישראל להחזירם לתשובה ורבב"ח סבר שלא היו מקבלין ממנו פן יאמר לו הדור אין אנו משגיחים בך ויהיו מזידין כאנשי דור המבול שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו כמו שדרשו ז"ל פסוקים אלו על אנשי דור המבול ובהיותם מזידים אפשר שיביא מבול על רוב העולם או יביאם למבול ואמר אוי כביכול כאלו מיצר בצרתנו כדכתיב עמו אנכי בצרה וכתיב בכל צרתם לו צר ודברה תורה כלשון בני אדם או אפשר לרמוז דהרמז טורא דסיני דהדרן ליה עקרבי הוא הר סיני אשר יושבים שם היום עובדי פסל ויש שם ע"ז וקיימן כי חמרא חיוורתא רמז לכומרים שלהם אשר בשר חמורים בשרם וכדרך ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו והם אינם מכירים למי שבראם והולכים אחרי ההבל ותמיד בודים דברים מלבם ומטים אחריהם דדרכיהם המעוקלים ומורים שמלבנים עצמן בזה והם שקועים בטומאה וזהו כי חמרא חיוורתא ודוק. וענין הב"ק אוי לי שנשבעתי שמרוב הקנאה ממה שעושים החטאים האלה במקום אשר שכן שם שכינתו מתנחם כביכול על גלות עמו ישראל ואומר כמתנחם על הדבר אוי לי שנשבעתי כי מה עשיתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי ורבה בב"ח סבר שהיה על שבועת המבול ולכך לא התיר לו ומלת אוי לא דייק: