ונחזור להקדמה שהקדמתי שצריך האדם ללבן ולהזדקק עצמו ולכן כשהדור חייב לוקח הקב"ה צדיק מהדור כדי שירגישו ויחזרו בתשובה ויתלבנו דבזה נבין פסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם והכונה הוא אשר דברנו כשהדור חייב ח"ו מקדים הקב"ה ולוקח צדיק מהדיר אולי יהיו מרגישים במיתתו ויחזרו ואם לאו לוקח החסיד דעם זה פירשו חז"ל פסוק הצדיק אבד כו' וזהו האמור כאן הושיעה ה' לישראל והושע להם מצרתם משום שגמר חסיד ואין מי שיגין עליהם ואם תאמר שהרי יש צדיקים ואנשי אמונים ביניהם והם יגינו עליהם ויהיו למחסה ולמסתור לזה אמר כי פסו אמונים כלומר אין הדבר כן משום שכבר פסו אמונים מבני אדם קודם מיתת החסיד לפי שאין הקב"ה לוקח הצדיק אלא בראשונה ולחסיד בסוף ונמצא שבמיתת החסיד לא נשאר עוד כלום:
מדרש האתמרי · פרק ט״ז, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.