גם ראוי לשים לב בענין מה שצוה דוד הע"ה לשלמה על ענין יואב בן צרויה שלא ייטיב עמו ועם שמעי בן גרא ואמר לו ועשית כחכמתך ולא תורד את שיבתו בשלום שאולה דלא ימנע אם היה חייב מיתה שמעי על שקללו קללה נמרצת למה הוא לא הרגו כשחזר לממשלתו ואם כפי הדין לא היה חייב מיתה למה צוה לשלמה שיהרגהו ועוד מה חכמה שייך כאן כדי להורגו אם היה חייב ועוד שלא מצינו שעשה שלמה הע"ה שום חכמה להורגו אלא שצוה לו שלא יעבור לגשור ועבר והרגו. אמנם פירשתי ענין נכון ואח"כ מצאתיהו בס' קול יעקב ידוע מאמרם ז"ל (כתובות פי"ג דק"י ע"ב) כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ולכן כיון שמה שקללו שמעי בן גרא לדוד היה כשיצא מא"י לחו"ל נסתפק דוד אם כונתו היה לשמים וקללו על שיצא מא"י לחו"ל שהוא כאלו עובד ע"ז או שקללו על גודל רשעתו ולכן לא יוכל דוד להורגו שלא היה יודע להבחין על איזה פינה קללו לכן צוה לשלמה בנו שידע בחכמתו הרמה על מה הצד קללו ועשה שלמה בחכמתו וצוה לו שלא יעבור לגשור שהוא חו"ל להבחין כונתו וכיון שעבר ידע נאמנה שמה שקלל לדוד לא היה בעבור שיצא לחו"ל שהוא כאינו עובד ע"ז שאם הוא סובר כן ורע בעיניו לצאת הוא למה יצא:
מדרש האתמרי · פרק ט״ז, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.