מדרש האתמרי · פרק י״ג, כ״ט

גם ראיתי באגדות התלמוד שהרגיש קו' התוספות ז"ל שאיך אומר כאן שלא פסקה מעל שולחנו של רבי חזרת וצנון שנראה שנהנה מזה העולם והרי אמרינן שבשעת פטירתו אמר לא נהניתי מזה העולם כלום והתוספות ז"ל פירשו מה שפירשו אמנם הוא ז"ל פירש שהדברים נסתרים מורים על הרמז ואינו כפשוט ואומרו לא פסקה מעל שולחנו חזרת רמז שלא פסקו מעל שולחנו בעלי התלמוד הדומים לחזרת שנוטים עליו לכאן ולכאן גם זה בפלפולם נוטים פינות לכאן ולכאן צנון רמז לבעלי סוד כצנון הזה אשר טמון בארץ שורשו כך הסוד טמון ונעלם קישות רמז לבעלי פשט שהם בעלי אגדה כקישות הזה שהוא פשוט ע"כ וכפי דרשה זאת אין קושי' על הרמב"ם שאמר דהצנון רע לגוף שענין רבי בא לרמוז רמז והרמב"ם ז"ל דבר על פשטיות הדבר שכפי האמת הצנון רע והתוספות ז"ל במסכת ע"ז הקשו צנון סם המות ותירצו כאן בעלין כאן באמהות אי נמי כאן בימות החמה וכו' אמתות התשובה בזה נראה עם מה שכתבו התוספות במס' ע"ז (עיין בתוספות פ"ב דע"ז דכ"ד ע"ב ד"ה פרה וחמור) בענין אחר שהטבע של אדם משתנה מדור לדור ודבר שרע לזה טוב לזה ולכן הרמב"ם ז"ל אמר שהצנון רע כפי טבע אנשי דורו ודוק: