מדרש האתמרי · פרק י״ב, ח׳

ומצאתי במדרש משלי על פסוק זה שדורש הענין על התורה וז"ל לא יבוזו לגנב כי יגנוב אם ראית ע"ה שהשחית עצמו על דברי תורה אל תבזהו ואל תאמר אתמול ע"ה והיום חבר למלא נפשו כי ירעב אין רעתו אלא מן התורה שנא' לא יבוזו לגנב כי יגנוב ד"א לא יבוזו לגנב כי יגנוב אם ראית רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה אל תבוז לו למה למלא נפשו כי ירעב וכתיב אחריו ונמצא ישלם שבעתים זה ע"ה שמאחר שלמד תורה חזר לקלקולו הקב"ה משליכו למדורי גהינם ולא דיו אלא שגורם לביתו ולממונו לאבד שנאמר את כל הון ביתו יתן עכ"ל.. וכיון דאתא לידן ראוי שלא לשלחו חנם ונדקדק בו באומרו אם ראית ע"ה שהשחית עצמו על ד"ת מאי כונתו לומר שהשחית עצמו על ד"ת שנראה ח"ו שהעוסק בתורה משחית עצמו ח"ו ואם הכונה לומר שכל העוסק בתורה מקיים בעצמו אדם כי ימות באהל א"כ הול"ל אם ראית ע"ה שהמית עצמו על ד"ת. ועוד ראוי לדקדק באומרו כי ירעב אין רעבתו אלא מן התורה שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב דמה ראיה מביא שאין רעבתו אלא מן התורה בעבורשאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב. אמנם התשובה בהתר ספק א' הוא מבואר עמ"ש המפרשים דהטעם דלפעמים אדם שהוא רשע בעודו רשע הוא שקט ושאנן ובשובו אל ה' באים עליו מיני חולאים רעים ודלות ועניות והתשובה שהוא משל לאדם שהיה חולה בגופו ולא מזיק לו אותו החולי והיה אוכל ושותה ומטייל עצמו בכל מיני טיולים לסוף בא רופא לרפאותו והתחיל לתת לו מיני סמים ומשקים עד שנחלש ונפל על ערש דוי וכונתו של רופא בזה לעקור שורש החולי מגופו עד שחוזר לימי עלומיו ונמצא שאדרבא אותה החולשה שגרם לו הרופא הוא לטוב לו שמסבת אותה השחתה שעשה בגופו גרם שנעקר החולי ממנו מכל וכל גם כן האיש הרשע בעודו רשע שעומד בחולי הנפש משלם לו הקב"ה שכר איזה מצוה שעשה בעה"ז ולכן הוא שקט ושאנן אמנם כשחוזר בתשובה שאז מכניס עצמו ברשות הרופא אז כדי לנקותו מהעבירות שבידו נותן לו הקב"ה מיני יסורין וזהו הטעם שכשחוזר בתשובה באים עליו יסורין: