ונראה שמשחרב בית המקדש ונתקלקל העולם והבריות ונתבלבלו הדעות מצרת השעבוד אין רצונו של הקב"ה אלא שיעסקו בהלכה שהוא התלמוד שאולי ע"י זכירת הלימוד יבוא לידי מעשה ודוק ונחזור על הענין שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה ולפ"ז הוצרך להביא ראיה גם מן הנביאים משום שמראיה שמביא מן התורה משמע על המעשה באומרו ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו והוא הפך מאמרו שאמר כל העוסק בתורה שהוא התלמוד נכסיו מצליחין ולכן מביא מן הנביאים שמזכיר בו תלמוד דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ספר התורה שהוא תלמוד ובאו דברי הנביאים לפרש על דברי תורה שמה שמזכיר מעשה אינו דוקא אלא שיקדים לו מה שגורם לו המעשה שהוא התלמוד גם מביא מן הכתובים ללמדך שמה שאמרו שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין דוקא לעוסק בתורה לשמה ולא לקנטר שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו גו' כלו' נכסיו מצליחין על מנת שעוסק בה בעבור שבתורת ה' חפצו ולא לקנטר ומשום שמראיית התורה והנביאים משמע סתם בין לשמה בין לקנטר לכן מביא מן הכתובים לפ' דוקא לעושים לשמה קאמר:
מדרש האתמרי · פרק י״ב, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.