עי"ל דאמר מצליחין לו לומר שהקב"ה אינו נותן לצדיק מותרות כדי להרבות שכרו לעה"ב וכדי שלא יבטל מלמדו מה עושה לו הקב"ה אותו דבר מועט שהוא שיעור שאינו מספיק לאחרים מוצלח בידו שיעור די ספוקו וזהו לו דוקא שביד אחר שיעור כזה אינו מספיק וזהו מצליחין לו. עי"ל דאמר מצליחין לו כלומר עושה הקב"ה לעוסק בתורה שנכסיו לא יצליחו כי אם בידו בלבד ואם אחרים פושטי' ידיהם בממונו לא יצליחו בממונם לעולם שיבא זה ויאבד לזה ובהיות זה ישמרו מלפשוט ידם בממונם וז"א כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו דוקא פרט לאחרים שפשטו ידיהם בממונם עי"ל מצליחין לו שיש בני אדם עשירים ואין נהנים מנכסיהם ואוכלים שלא לשובע נפשם ומעטפים עצמן בבלותיהן שע"ז התפלל יעקב אע"ה לחם לאכול ובגד ללבוש כמו שפי' המפרשים ז"ל שבהיות שיש מי שיש לו פת לשובע ובגדים ללבוש ומצמצם עצמו כמו שפירשנו לכן התפלל שיזכה לאכול הלחם וללבוש הבגדים ויתן לו לב ללובשם ע"כ וזהו הרומז כאן שהעוסק בתורה נכסיו מצליחין לו כלומר מצליחין לו לגופו שמורה הצלחת ממונו בגופו שנותן לו הקב"ה לב רחב ופנים מצהילות ודוק:
מדרש האתמרי · פרק י״ב, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.