מדרש האתמרי פרק י״א, מ׳

עוד י"ל כדחז"ל במדרש חזית אפי' שיהיה האדם חיגר או סומא והוא בן תורה הוא כתפוח בעצי היער והכל מכבדין אותו ומחבבין אותו לפי שהתורה היא רטיה ומסך מבדיל לכל מומי האדם ואולי בעבור לרמוז לזה היו קוראים אותם במומם ואמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומים לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה שהיה ר"ע ורימז שהוא חכם גדול ואע"פ שהיה בו זה המום היה מחבב ומכבד אותו לפי שהתורה רטיה לכל וכן שמואל לרב יהודה וק"ל. גם מה שתמצא בכל התלמוד שקוראים על שם אומנותו כמו רבי יוחנן הסנדלר רבי יצחק נפחא כו' וכאלה רבות אדרבה להראות לבאים אחריהם בגודל מעלתם שאף שהיו רבי המעלה חכמים מחוכמים לא היו נהנים משום בריה רק מיגיע כפיהם ושילמדו הדורות ואע"פ שיהיה אומנות בזוי אין בכך כלום ובפרט עכשיו בהיותינו בעונותינו עבדים לעבדים אך בזמנינו זה שאם יעשה כן הת"ח יתבזה ויקל בעיני המון העם אין ראוי לעשות כן כמ"ש מהר"י אברבנאל ז"ל ועיין בספר נחלת אבות אשר לו במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב כו' ונחזור לענייננו שהתורה היא נשמה לעולם כדי שתתקיים כשם שהנשמה מעמיד לגוף האדם ולכן הרשעים העוסקים בתורה לקנטר ולא נתנו נשמה לעולם בלימודם זהו הטעם שנשכחת התורה מהם בעת מיתתם שהרי העולם קולט תורתם מהם להתפרע מהם על שישבו בו ונהנו ממנו והוא לא נהנה מהם על שהיה לימודם לקנטר. אשר בזה יובן מאמר אליפז (איוב סי' ד') באומרו הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה ונקדים קודם מאמר חז"ל שלצדיקים יש להם יתרון על חכמתם בעת מיתתם שנאמר תסף רוחם יגועון כו' דלכן שאל אלישע מאליהו רבו פי שנים בעת הסתלקותו מן העולם שבהיות אותה שעה שהיה יוצא מן העולם היה לו פי שנים על חכמתו והענין הוא שאותה תורה שעסק בה הצדיק ולא הבינה מלמדין אותה לו בעת מיתתו ונמצא בזה שחכמתו נתוספת עליהם לא כן הרשעים שאף מה שלמדו מאחר שהיה על צד הקנטור והנצוח משתכחת מהם כאומרם ז"ל גבי דואג ואחיתופל שבעת מיתתם נשכח מהם חכמתם וזהו כונת איוב באומרו הלא נסע יתרם בם לפי שאיוב היה מדבר נגד הרשעים כמו שמוכיחים הפסוקים הקודמים הן בעבדיו שהם הצדיקים לא יאמין אף שוכני בתי חומר ק"ו שוכני בתי חומר שהם הרשעים אשר בעפר יסודם שבודאי לא יאמין בהם וידכאום לפני עש מבקר לערב יוכתו הלא נסע יתרם בם כלומר נוסע מהם היתרון של תורה שהיה ראוי שיתוסף עליהם בעת מותם שאף שלמדו תורה מאחר שהיה על צד הנצוח נסע מהם ולא די זה שאין להם הוספה אלא ימותו ולא בחכמה אפילו החכמה שהיה בהם משתכחת מהם כענין דואג ואחיתופל כדפרישי' ובזה יובן מאמר איוב לחבריו סי' י"ב אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה נראה לפרש שדבר עמהם בכעס על שהיו דנין אותו לכף חובה והיסורין שבאו עליו היו על עונש הראוי לו על שהרבה פשע ועבירה ולא היו דנין אותו לכף זכות שהיו יסורין של אהבה וברוב כעסו אמר להם אמנם כי אתם עם ואתם מחזיקים עצמכם לעיקר העם לשרים ונכבדים אמנם ועמכם תמות חכמה כדואג ואחיתופל שמת עמהם חכמתם על שנשכח מהם כדפרישית:

מדרש האתמרי · פרק י״א, מ׳

על המקור הזה