אמנם כונת התוספות זה וזהו הקושיא שמקשין מכאן משמע דעדיף דין מת"ת והא דאמרינן גבי ההוא דשכיב כו' ועיילוהו במערתא דחסידים ולא קבלוהו במערתא דדייני וקבלוהו כו' כלו' ומשמע שדין ותורה שוין משום שבעבור היות במערת חסידים דעדיף מת"ת לא קבלוהו אבל אם לא היו חסידים כי חם חכמים בלבד היו מקבלים אותו ובסיבה שאירע כך המעשה שהיו חסידים לא קבלוהו והוצרכו להוליכו במערת דיינים וקבלוהו א"כ משמע שהתורה ודין שוים משום שאם היה מערת חכמים ולא חסידים היו מקבלים אותו כשם שקבלו אותו הדיינים באופן שכונת קו' התוספות משום דמכאן משמע שדין עדיף מתורה בראות שהיו מפסיקים מתורה לדין ומאותו מעשה משמע שדין ותורה שוים כדפרישית וא"כ בהיות הכל שוה מה היו מרויחין להפסיק ממה שהיו עסוקים ותירצו דלעולם דין גדול ומה שקבלוהו במערת' דדייני משום שלא היו מומחין אמנם במומחין לא מה שאין כן במערת דחסידים שאם לא היו חסידים כי אם חכמים בלבד היו מקבלין אותו כו' ונכון ודוק והבן גם יש לפרש דמה שאמר בדיינים שאין מומחין שפעמים נוטים אחר השוחד דקשה שאלו רשעים גמורים כו' אלא הכונה שבהיות שאינן בקיאים היו טועין ונוטין אחר השוחד בבלי דעת וכיון שהיתה המכשלה הזאת תחת ידם לא היו כ"כ מעולים ולכך קבלוהו שם:
מדרש האתמרי · פרק י״א, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.