ונחזור לעיקר דרשתנו במעלת תהלת הענוה עד שאמר התנא ר' לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רימה כפל לומר מאד מאד הוי שפל רוח לומר לא מינה ולא מקצתה משום שתקותו ותאותו אחר מיתתו של אדם הוא להיות רימה ושיחזור מיד לעפרו משום שאף בשרו עליו יכאב ומקוה שיהיה רימה ובהיות כן שפלות האדם לכן מאד מאד הוי שפל רוח עד קצה האחרון וק"ל:
מדרש האתמרי · פרק י׳, ס״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.