מדרש האתמרי · פרק י׳, נ״ט

ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גו' קשה טובא היותה אשתו דינה בת יעקב ואמרה ברך אלהים אמנם נראה לפרש הפך מהמובן מהפשט שאדרבה דינה הזהירה לו שלא יברך את ה' שהיא סברה אולי מתוך צערו יעלה בדעתו לברך את השם כדי למות ובאה והזהירה לו ע"ז ושיעור הפ' ותאמר לו אשתו הזהר והשמר וקח עצתי שתהיה עודך מחזיק בתומתך ואל יעלה בדעתך לברך את ה' כדי למות וכי ברך אלהים ומת בתמיה כלומר וכי מי שמברך אלהים מיד מת כדי שיעלה בדעתך לעשות כן ח"ו ונמצא אתה חוטא בנפשך ואין אתה מציל מרעתך לפיכך השמר וסבול היסורין ואיוב בהיות לבו דבוק בהקב"ה הפך סברתה ועשה דיוק בדבריה שדברה שלא כהוגן וקראה נבלה משום שהיא אמרה לו וכי ברך אלהים ומת אינו כן שאע"פ שתברך אלהים אין אתה מת נפיק מזה חורבה שמשמע שאם בברכת אלהים היה מת ומציל היתה נותנת לו עצה לעשות כן לכן אמרה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל כו' עי"ל שדינה אשתו לש"ש נתכונה ויובן בדחז"ל גבי דוד הע"ה שביקש לעבוד ע"ז כדי שלא יתחלל ש"ש ע"י בהיות העולם מחזיקים אותו לטוב ובאו עליו רבות רעות ומורה זה שאין הקב"ה משגיח בסוד החסידים לפיכך רצה לעבוד ע"ז כדי שיאמרו שעונותיו הטו אלה עד שבא חושי הארכי ואמר לא דרשת סמוכים כו' גם כן דינה אמרה מתחלל ש"ש בזה שבאו יסורין על איוב משום שהיו מחזיקים אותו לחסיד לכן כדי שלא יתחלל ש"ש ע"י אמרה ברך אלהים ומת ויאמרו עונותיו הטו כל אלה עליו אמרלה כדבר א' הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים גו' כלומר אע"פ שיש לי רע אין ש"ש מתחלל על ידי משום שכבר היה לי טוב ועכשיו שרואים העולם שיש לי רע ממילא אומרים בודאי שאיזה עון עשה שגרם לו זה שהרי היה שליו ושאנן ורגע כמימרא שלא כדרך טבע אבד הכל ובהיות כן אין צורך לעשות עצתך ובכל זה לא חטא איוב אפילו בשפתיו בלי נשמע קול כדרך המחרפים בשפתותיהם עי"ל בכל זאת שנתן לו אשתו פתח לחטא עכ"ז לא חטא איוב בשפתיו כמו שאמרה לו אשתו אבל בלבו חטא אולי ימות ולא יהיה שום חשש חילול: