מדרש האתמרי · פרק י׳, נ״ח

אך יש לדקדק אומרו וערום אשוב שמה שאין אדם שב לבטן אמו ורש"י ז"ל פירש ערום יצאתי מבטן אמי מהאדמה אשר לוקחתי משם וערום אשוב שמה או אמי אמי ממש וערום אשוב שמה לא בבטן הוא מדבר ומהו שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לשם ולא יחליף החק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו ולומר וערום אשוב אל העפר ע"כ והנה על דרך הגלגול אפשר שמדובר ולכן אמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה פעם אחרת בבטן ואמר כן לפי שהיה תרח ונתגלגל באיוב למרק עונותיו ועכשיו בבאות עליו כל הרעות הללו אמר בינו לבין עצמו זה מורה על גודל רשעותי ומוכרח להתגלגל עוד ודוק. אמנם כפי הפשט נראה שבראות הרעות הבאות זה אחר זה אמר זה מורה היותי בסוג גדר העניות ערום ועריה וז"א ערום יצאתי מבטן אמי וערום באותו מצב שיצאתי מבטן אמי אשוב ונכון. ובכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים פי בכל זאת שאירע לא חטא איוב מלשון אני ובני שלמה חטאים כלומר לא נתמעט דשנת בשרו ורום קומתו משום שלא היה מצטער כלל אלא היה מקבל היסורין באהבה רבה ובהיות שהיה מקבלם בשמחה לא היתה הצרה הבאה לו מחליש אותו וזה היה סבה שלא נתן תפלה לאלהים שהעולם בראותם אותו שמת היו אומרים בודאי שהוא יודע שעונותיו הטו אלה ובדין הביא לו הקב"ה אלו היסורין לפי שאין הקב"ה מביא רע על חסידיו ונמצא שלא נתן תפלה לאלהים עם מה ששמח ביסוריו. ונוכל לומר דמלת תפלה מלשון טפל כלומר שאומרים העולם אין הקב"ה עושה דבר בלי טעם ועם כל זה לא חטא ועשה הקידוש השם הזה שלא נתן תפלה לאלהים הנבראים עם מעשיו אלו מלאכים הנקראים בני אלהים. ויהי היום ויבואו בני האלהים אלו שעשה ע"י מעשיו הטובים באו להתיצב לפני ה' ויבא גם השטן בתוכם ויאמר ה' אל השטן מאין תבא גו' השמת לבך על עבדי איוב גו' ועודנו מחזיק בתומתו ותסיתני בו לבלעו חנם נראה שהכונה לאמר תסיתני בו לבלעו עם מה שאמרת לי החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת גו' וזהו ותסיתני בו לבלעו חנם ויען השטן אל ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו פרש"י ז"ל עור בעד עור אבר בפני אבר כך דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגן בזרועו לפניו ע"כ.ולעד"נ עור בעד עור החלף עורו בעור אחר כלומר הכהו בגופו באופן שידבק עורו על עצמו ונמצא חילוף בעורו משמן ודשן להיות יבש כעץ ותראה אם לא על פניך יברכך. אולם שלח נא ידך וגע את עצמו ואת בשרו אם לא על פניך יברכך כלומר תן לו מכה משונה בין העור והבשר באופן שלא תהיה המכה נראית מבחוץ כדי שיצעק ולא יתאמנו דבריו בראותם שאין מכה נראית בהיותה בין הבשר והעצם ואינן יכולים לתת עליה רטיה וז"א וגע אל עצמו ואל בשרו שתהיה מכה בין העצם ולבשר ולכן התחיל מהעצם ובעשות לו כן תראה אם לא על פניך יברכך כלו' לפחות יברכך בלבו אף שלא יהיה החירוף בפה בפרהסיא על פניך יברכך בלבו ונכון ויאמר ה' אל השטן הנו בידך רק את נפשו שמור שלא תצא רש"י ז"ל ולעד"נ הנו בידך לתת עליו יסורין רק את נפשו שמור מן החטא שלא תביא עבירה בידו באופן שישחית נפשו אלא תן בו יסורין ודי לו בזה לנסותו אם בועט בהם או לא וכונתו של הקב"ה להצילו אע"פ שיבעט משום שאין אדם נתפס על צערו כדחז"ל מה שאין כן אם חוטא בזנות או בדבר אחר ולכן צוה לשטן שלא תנסהו בענין אחר שאדם בעל בחירה ואולי לא יעמוד וז"א רק את נפשו שמור ודוק. ויצא השטן מעם פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו הכונה הכהו ברגליו באופן שלא יוכל לעמוד בתפלה להתפלל ולמונעו מג"ח ברגליו כדי שלא יגן עליו גם נראה לפרש שהכהו בשחין כדי לבטלו מת"ת ומתפלה משום שעם השחין לא היה יכול לעמוד ולהתפלל בהיותו עסוק ברוב כאבו להתגרד כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו משא"כ בחולי אחר וכונתו בזה היה כדי שיבעט מיד בראות שאינם יסורין של אהבה כדחז"ל כל יסורין שיש בהם ביטול ת"ת או תפילה אינם יסורין של אהבה משא"כ האדם היודע שהיסורין שעליו הם של אהבה מרוב השמחה שיודע שהוא חביב בפני המקום אינו מרגיש הצער כ"כ אע"פ שיהיה צער גדול והדבר בהפכו שמרגיש הצער מאד ובועט: