עי"ל שהוא בתמיה וכי מאן דלית ותרן לית הוא כשר והלא הצדיקים חביבים ממונם יותר מגופם ואפילו שלא יהיה ותרן כיון שהיה צדיק היה כשר לפי שהצדיקים מחבבים ממונם ותירץ שהיה מוותר על קללתו. איוב שמו כו' מה שפי' לעיל שמאחר שהיה צדיק למה אמר איוב שמו דהול"ל שמו איוב כדרך שאומר גבי הצדיקים שהשם קודם להם כמו ושמו מנוח ושמו מרדכי אמנם עכשיו באתי לפרש בענין המאמר עצמו דמה קפידא יש להם אם הם קודמים לשמם או אם שמם קודמים להם ונרא' לפרש כדרך שפי' חז"ל גבי שברירי ברירי רירי רי שמתמעט השם גם בנדון זה גבי רשעים אמר נבל שמו משום שנבל הוא שם העצם ושם הקבוע בו לעולם ומלת שמו הוא שם השאלה לפי שעה בעת הצורך כששואלים ממנו מה שמך או מה שמו ולכן גבי רשעים מקדים השם הקבוע בו תחילה ואח"כ אומר שמו כמו נבל שמו כדי למעטו שמשם העצם שלו ירד לשם השאלה שאינו קבוע רמז שיתמעט וילך מן העולם אמנם גבי צדיקים אומר ושמו אלקנה ושמו מרדכי שתחילה מקדים מה שאינו קבוע שהוא מלת ושמו ואח"כ מזכיר שמו שהוא שם העצם שלו שהוא מרדכי ונמצא בזה שמגדלו משום שמתחיל במעט ומסיים בהרבה ודוק שהוא נכון וחריף מאד:
מדרש האתמרי · פרק י׳, מ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.