מדרש האתמרי · פרק י׳, ד׳

ידוע ומפורסם הוא ידיעה גמורה שהשגת השלמות נמצאת בהדברים היותם שפלים בהיות כל דבר השפל חביב לפני דר מרומים שהר סיני יוכיח שהשיג מעלה מעולה אשר נורא עלילה ירד מטמי עליה ושכן עליו ועזב הרים הגבוהים מהודרים דשנים ורעננים זכרון לבאים שהקב"ה אינו בוחר כי אם לשפלים ונדכאים. וכן תראה שהקדושה שאנו מקדישים להקב"ה נעשית ע"י אברים היותר שפלים שבגוף שהם עקבות הרגלים והרי השיגו יותר מעלה מכל אברי הגוף ולא הפסידו על היותם שפלים ואדרבה השפלתם הגבהתם וכן בענין הצמחים כל שיח השדה כל המחובר בארץ יותר הוא החביב כחזרת צנון וכרפס וכדומה שהיותר משובח לאכילתו הוא מה שטמון בארץ שורשו והעלים העולי' מושלכים לאשפה וכן רוחניות הריח אינו מצוי לרוב כי אם בכל מיני עשבים סמוכים בארץ לעד אשר לא כן ברוב פירות האילן שאין בהם ריח ובפרט התמר גבוה מכל האילנות הסיר טעמו מעליו וכן פרי הארץ הרי שהעשבים בהיותם סמוכים לעד בארץ יש להם יותר מעלה בריחם מפרי עץ הגן וכן הזית קודם לברכת תאנה ורמון אע"פ שמוקדמים בפסוק בהיות הזית ראשון וסמוך לארץ כגפן דכתיב ארץ זית שמן ודבש וכן בענייני כל עץ עושה פרי שהפרי הסמוך לענפים התחתונים הוא יותר שמן בהיותו סמוך לקבל משורש האילן הסמוך לארץ שורשו וכן בגוף האילן עצמו וכן למדנו מצבא המרום במרום שמאחד שהיותר מה שיש בו סמוך לארץ הוא עב מאד ומה שעולה ומתרומם הם העלים והענפים הרוח באה ושוברתם וכן הבורות העמוקים היותר שפלים עמוק עמוק מי ימצאנו מימיו צנונים ויפים לא כן בור שעלו מימיו מעלה מעלה עד שהשמש מכה על פני מימיו ומחממתה הרי שבהיותם יותר שפלים ועמוקים זהו מעלתם: