והתוס' ז"ל פי' ענוה שלא לשמה שעושה עצמו עניו ואינו רוצה להוכיחו ואותה ענוה לא לש"ש היא אלא שלא ישנאהו וי"מ ענוה שלא לשמה פי' משום גאוה או שיאמרו אדם עניו הוא ומשפיל עצמו ושותק בחירופו ועלבונו ולא לש"ש אלא לקנות שם אבל בקונטרס שפירש ענוה שלא לשמה שמונע תוכחה מן הרבים הצריכים לא ישר אלי דהוי רשע גמור עכ"ל:
מדרש האתמרי · פרק י׳, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.