ותו אימנו רבנן עליה דר"א כו' נראה שהביא גם ראיה זאת להחזיק על הענוה הראשונה שלא חש על דברי אשתו משום שכיון שסיפרה לו אשתו מה שסיפרה היה מן הראוי שיקבל עליו להיות ריש מתיבתא כדי שתראה אשתו ששקר ודבר כזב בפיה של אשתו של אמורא שהרי הוא חשוב מאד וחכם ביותר שהרי אימנו לו להיות ריש מתיבתא ובראות שלא קבל להיות ריש מתיבתא זה מורה שלא שם על לבו מה שסיפרה אשתו משם אשתו של אמורא ותו איכא למידק במ"ש כיון דחזיתיה לר"א דמן עכו דתפסו ליה בעלי חובות אמר להם יש לכו רבה דמשמע דאילו לא היה ענין ר"א דמן עכו הוה קביל עליה ואמאי כיון שהיה עניו היה לו להקטין עצמו ולומר מי אנכי ושלא לקבל להיות ריש מתיבתא וי"ל כיון דשלשה נמחלים לו עונותיו נשיא וחתן וחכם א"כ אי לאו ר"א דמן עכו היה מקבל עליו מטעם שימחלו לו עונותיו דאין צדיק בארץ כו' ואם לא היה צד זה הגם שלא היה ענין ר"א דמן עכו לא היה מקבל עליו הרי למדנו כח הענוה וכשיש יראת ה' בדבר לא ישגיח לענות דר"א דמה שהיה מקבל להיות ריש מתיבתא אם לא היה מעשה דר"א דמן עכו היה בעבור המחילה כדפרישית שהנכנס לגדולה נמחלים לו כו':
מדרש האתמרי · פרק י׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.