ונחזור לענין שהלכו לזית תחילה בהיות עולה על כל המשקים וטעו כענין מלכות שאול. אמנם לישב כל הסדר שהלכו תחילה לזית ואחר כך לתאנה ואחר כך לגפן הלכו לזית בהיות שכתר שם טוב עולה על גביהן וכיון שראו שלא רצה הלכו לתאנה רמז לכתר תורה כדרך נוצר תאנה יאכל פריה כמו שדרשו ז"ל וכיון שלא רצה הלכו לגפן רמז לכתר כהונה ביין המנסך ע"ג המזבח והותרו כל הספקות. ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון הכונה הוא הדבר אשר דברנו שמלכות הנמשך הוא מלך שקופה של שרצים יהיה תלוי אחריו ולזה השיב האטד אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי שזהו היחס והמעלה שלי בהיותי משולל מצל שהוא כקופה של שרצים ואם אין תצא אש מן האטד כלומר ואם אתם אומרים אין צל לאטד כשאר האילנות ואם כן איך אנו חסים תחתיו אם כן אתם אומרים תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון משום שאין ראוי למלכות כי אם אני בהיותי שפל ומלא קוצים שהוא כדרך קופה של שרצים שתלוי אחריו כו' הרי כמה גדולה מעלת הענוה:
מדרש האתמרי · פרק י׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.