ובהתר ספק ראשון נראה לומר דלרב כהנא אפשר דנפל המום הזה בשפתיו לעת זקנתו אמנם מעיקרא לא היה בו מום כלל באופן שהיה יפה במזגו בכל פרטיו ולכן חשיב ליה כדפי' רש"י ז"ל נקרע שפתו מחמת מכה משא"כ גבי ר' יוחנן דהדרת פנים לא הוה לו וזהו מטבע מזגו שהיה נעדר מיופי זה. ועוד יש לומר דחשיב לרב כהנא אע"פ שהיה לו שפתיה פריטא משום שזה היה מיפה לו אדרבה היה נראה כשוחק תמיד כדרך המשחקים שעושים תנועה ונענוע בשפתיו והאיש אשר פניו נראים שוחקות הוא יופי ולכן חשיב לרב כהנא בהיותו ממזג זה:
מדרש האתמרי · פרק א׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.