ובהיות עונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו זהו הטעם בצדיקים הראשונים ז"ל כשהיו מענישים עושים אותם גל של עצמות כדי להראות לעולם איך בדין המיתו ועצמותיו מעידים על עבירה שעשה שחקוקה עליו וזהו הטעם שלא היו עושים אותם גל של עפר כדרך ואל עפר תשוב. עוד י"ל שבהיות שהעצמות הם יסוד וחוזק הגוף ולולא העצמות היה מתאכל הבשר ברוב המלאכה אך העצמות הם מגן ומשען על הבשר לחזק אותה בל ימוט באופן שהעצמות הם חוזק הגוף והטעם של מאחר ליקח אשה בהיות יכולת בידו הוא מטעם שמחזיק עצמו לגדול באומרו איזה אשה הוגנת לי ומתחזק עצמו בזאת הסברא כנדב ואביהוא לכן מקלל להם הקב"ה עצמותיו שהם חוזק ומעלת הגוף וזהו הטעם בנדב ואביהוא שנשרפו גופם הבשר עם העצמות יחד. עוד יש לפרש קרוב לזה שבהיות שהעצמות הם עיקר חיות האדם כמו שפירשנו ובמדרש ר' יהושע דסכנין אמר כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים כו' גם ידוע שהנושא אשה מוסיפין לו חייו כענין חזקיהו המלך ולכן עד כ' שנה מצפה הקב"ה לאדם מתי ישא ויחייהו וכיון שרואה שעובר מעשרים ונמצא הוא מואס בחיים מקלל לו עצמותיו שהם עיקר חיותו:
מדרש האתמרי · פרק א׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.