מדבר שור · פרק ל״ו, כ״ב

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ובמה שנתבאר שהמד"ר בענין "ועשית קרשים למשכן" הכונה על הבריח התיכון, והיינו דלא מצינו שיהי' קרוי משכן עיקרי כ"א הקרשים, שהרי כתוב "הוקם המשכן" וקאי על הקרשים. אע"ג דגם יריעות העזים קרוי משכן כד' הרמב"ן, מ"מ אין ראוי ליחס היריעות לשם משכן יותר מהקרשים עד שיהיו הקרשים טפלים אל היריעות. ומדנקט לשון שהקרשים טפלים, מצאו מקום לדרשתם ז"ל דקאי על הדבר המעמיד, שיש פנים לומר שהכל נעשה טפל אליו. והביאור בזה עפמ"ש בענין, שיש דבר מיוחד בגדול הדור האוחז במדתו של אהרון ומאגד את הרחוקים, שעי"ז הכל מכירים חסרונו והכל מצטערים, ע"כ הכפרה היא בעד הכל, וד"ז אי אפשר כ"א במי שאפי' הקטנים יצטערו עליו. וביאור "כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו". כי י"ל אדם כשר כיון שעכ"פ הולך בדרך ד' ככל המון ישראל, יוכל לגרום בפעולותיו בחיים דברים יותר גדולים מערכו. כי יוכל להיות מבניו או ב"ב או ע"י גרם פעולת החזקתו וכיו"ב, יגרום שיהי' יוצא איזה דבר מועיל מאד כמו ת"ח וצדיק גדול. והסיבות הרבה פעמים מתגלגלות בעולם זמנים הרבה עד שתבאנה לכלל פעולה גמורה, ע"כ יהי' השכר כאופן הדבר הגמור שצפוי לפני הקב"ה, ולא ע"פ המשקל של עצמו לבד. י"ל ב' מיני כפרות, שמצינו מיתת צדיקים מכפרת כפרה אדומה, שדרשו מדנסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך "מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת", גם למדו מדנסמכה מיתת אהרון לבגדי כהונה "מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת". ודאי עיקר הכפרה בא ע"י ההתעוררות להחזיק בדרכים הטובים שלהם. והנה בצדיקים ות"ח גדולים ישנם דברים שאפשר לכ"א מישראל ללכת בעקבותיהם כמו לענין מדות טובות וגמ"ח וכיו"ב, ויש דברים שהם פעלו בגודל נפשם כמו גדולת התורה וכיו"ב שאין באפשר לכ"א לעשות כמותם, והעצה לזה שיקבל עליו עול ההשתדלות להקים עדות דת ותורה. והחילוק שבין פרה אדומה לבגדי כהונה מובן, כי פרה אדומה בטהרתה, ע"מ שנפלה עליו הזי' מטהרת, ונקראת ע"ש כך "חטאת", ומי שלא נפלה הזי' עליו אינו טהור ע"י נפילת הזי' על אחר, אבל בגדי כהונה הלובש הוא הכהן, והקהל כולו מתכפרים. ע"כ בענין המדות הטובות שהוא דבר השוה לכל נפש, נדמית מיתת צדיקים לכפרת פרה אדומה, ולענין התורה שא"א רק ע"י השתדלות ע"י אחרים למאן דלא אפשר לו ע"י עצמו, הענין דומה לכפרת בגדי כהונה ע"י אחרים, למען יחזקו בתורת ד'. וזהו "יש שכר לפעלתך" בעצמך, "ויש תקוה לאחריתך" מה שתגרום שאחרים יעשו ע"י פעולת הגרם שלך, זכות הרבים תלוי' בך.
נחלת הכלל · Midbar Shur

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.