ויתכן לפרש בזה דה"כ: "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ד'". אמר שיש ב' היזיקות. וההיזק האחד שאבדנו הסגולה היקרה שהוא הדבר שאין לכל העם להשיג יקרתו, ע"ז תבכה נפשי במסתרים בבתי הנפש ותוגיון "מפני גוה" כדחז"ל: "מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם". וה"נ בהסתלקות נזר ועטרה הגאון המנוח ז"ל, שהי' גאותן של ישראל וכבודם בעולם כולו, ובודאי זהו מצד הסגולה היקרה שהיתה בו כי "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", והוא ז"ל הי' מפורסם ואהוב לכל ישראל וכולם מתפארים בו, שמורה על גודל הסגולה שבנפשו הנדיבה. ודמוע תדמע עיני בגלוי יען "כי נשבה עדר ד ,"'פי' שע"י שנשבה הרועה הרי כמו שנשבה העדר כולו, ועוד שהרבה גאוני עולם המורים לישראל ועוסקים בתקנת העולם נפטרו לחיי עולם, אבל הוא ז"ל מלא החסרון כל זמן שהי' עמנו, והי' שקול לנו כאילו כולם חיים, ועכשיו עלינו להספיד בהספידו על כל העדר עדר ד'. וזש"ה: "בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים", שתמרורים הוא לשון רבים, פי' אמר שתתאבל אבילות כפולה, בשק ואפר, מרוב אבילות, כי "אבל היחיד" הגאון המיוחד "עשי לך", "מספד תמרורי "'רבים, כי בזה נגלה גודל ההיזק של כל הגאונים הנפטרים תחילה שנשארנו יתומים באין מנהל ואין מחזיק בידינו.
מדבר שור · פרק ל״ו, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Midbar Shur
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
