כמ"כ בעוה"ר כמה גאונים וצדיקים נפטרו לעולמם ואבדנו עטרות גדולות ולא הספדתים מחולשתי בעוה"ר, כי ידעתי שלא הכל יודעים אותם ואת ערך רוממותם, ואם רק המקצת המיוחדים יכירו ויבכו ושאר העם יחשו, אינו לפי כבודם, וצריך להתעורר הרבה ולבאר פרשת גדולתם עד שיכירו כל העם ויורידו דמעות. אבל באבדן מאתנו הגאון הגדול המנוח ז"ל שהי' ידוע לכל עם ד' כקטן כגדול, וכולם משבר רוח יילילו על האבדה ויבכו את השריפה אשר שרף ד', וא"צ התעוררות גדולה מחוץ, ע"כ אפי' התעוררות של כלי נשבר וחלוש כמוני היום תספיק, ע"כ אני נאנח לעיניכם. וי"ל ע"ד צחות דברי התורה, "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו וגו' ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ד'". י"ל בטעם האיסור להראות את האבל בגלוי, הוא כי באמת כתבנו כי יש ב' מיני אבידות בהפסד צדיק שהלך לעולמו, הא' מצד פעולותיו והשני מצד הסגולה. והנה המכיר כח הסגולה הוא גדול מאד עד שאי אפשר לספר ע"ז בפה ולשון, וכ"מ שיראה ע"ז סי' מחוץ אינו מספיק כלל לפי ערך האבידה, וכל הדברים החיצונים אינם כ"א על ההפסד שמצד הפעולות הטובות. ע"כ כל העם שאי אפשר שיכירו הסגולה, עליהם להספיד בהספד מחוץ, אבל המכיר ביקרת הסגולה לא יוכל להכניס עצבונו ומרירותו בדיבור ומעשה, ע"כ נאמר: "וידום אהרן" שידע מאד סגולתם שאין הפה יכול לדבר מעלתם וכבודם. ע"כ אמר להם שאתם שהנכם מכירים הסגולה, לא תספדו בענינים חיצונים שהוא כאין נגד הצרה הפנימית מחסרון הסגולה, כי אתם לא הוצרכתם כ"כ למעשים בפועל שלהם כ"א לסגולתם, וזה א"א להודיע במעשים חיצונים וטובה השתיקה. ושמא תאמרו, הרבה פעמים שאין המספיד מצד עצמו צריך להתעוררות החיצונית כ"כ מפני שלבבו דוי מהפסד הסגולה, אבל כדי להוציא את הרבים צריך להראות אבל מחוץ כדי שיכירו כולם ערך האבידה. ע"ז אמר, כאן אין אתם צריכים כ"כ כי הכל מכירים מעלתם וכבודם, ובלא התעוררות מחוץ מצדכם "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ד ."'וזש"ה: "מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי", פי' מה שלבי דוי בפנימיות הלב הוא הרבה יותר מהיגון החיצוני הנראה.
מדבר שור · פרק ל״ו, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Midbar Shur
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
