מדבר שור · פרק ל״ד, ד׳

וזהו ענין הקדושה התלוי' בשם השם ית' ובכסא מלכותו שדרשו חז"ל ע"פ: "כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור", קדושתו היא דבר נעלם אינו מושג, ע"כ אינו נקרא כלל ככתיבתו כ"א במקדש, והוא נקרא על ישראל ומורה על דבקותם הגדולה בשם ית', בזו המעלה הנעלמת שאינה תלוי' בשום בחירה כלל. וזוהי השלשלת הגדולה האחוזה בישראל שלא יהיו אבודים כמשל חז"ל מענין מפתח של פתח פלטין קטנה. אבל הכסא הוא מה שנתגלה לכל באי עולם מהנהגת השי"ת הגלוי' בעולם, שמצד דבקות ישראל בזה ישיגו כל באי עולם כבוד השי"ת ע"י ישראל, וע"כ נקראו "ממלכת כהנים" כענין כהן מורה המלמד דעה לאחרים. וב' אלה אינם בשלמות עד שימחה זרעו של עמלק שהוא החוצץ בב' אלה המעלות הנוראות. ובאמת כלל המן ג"כ בשנאתו שתי אלה באמרו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", שהם עם אחד מיוחד במעלה צפונה שאין לכל עם חלק בהם, וד"ז מעורר קנאה מצד העצם, ועוד שהם מפוזר ומפורד בין העמים לתכלית הלימוד לכל העמים אל דעותיהם. ואל תאמר שהם עתידים להשתוות לכל העמים עכ"פ כשיגיעו העמים למטרה שהציבו להם, כי לעולם "דתיהם שונות מכל עם" מפני שהם נבדלים במעלה, וד"ז ראוי להתקנאות ע"ז מאד, כי הוא דבר שקשה לסבול שתהי' אומה אחת מתרוממת על כל עם ולשון. והנה תורה שבע"פ כבר אמרנו שהיא מיוחדת ביחוד מצד מעלתן של ישראל וכריתת ברית שלהם שאין לכל עם חלק בזה כלל, ותורה שבכתב היא במה שעי"ז יפעלו לטוב על זולתן מהעמים. ע"כ אמר השי"ת שענין מחיית עמלק יכתב בספר בתורה שבכתב, להורות מחשבתו הרעה על ישראל לאבד מעלת הברכה שברכם יצחק מהם, דהיינו המעלה של השלמת כל העולם שבאה ע"י תורה שבכתב שנעתקה ג"כ לע' לשון. "ושים באזני יהושע", פי' לקבע ענינו ג"כ בתורה שבע"פ הנאמרת מפה לאוזן, כי במה שישראל מובדלים מכל העמים במעלת הברית, העליונה מכל מעלה, גם בזה פשט ידו. ע"כ כפל מחיותיו "מחה אמחה", עד שלא ישאר דבר המונע בין להשלמות החיצונית בין להשלמות הפנימית. ע"כ יהי' אז "ד' אחד ושמו אחד", וכסאו שלם כמש"כ "כי יד על כס יה", "והיתה לד' המלוכה".